טרונדהיים ממחישה כיצד משתנה התיירות בסקנדינביה

נקודת המוצא לדיון הייתה טרונדהיים — העיר השלישית בגודלה בנורווגיה, השוכנת כ-500 קילומטרים צפונית לאוסלו. Politiken מדווח כי העיר, אשר נותרה שנים רבות מחוץ למסלולים הבינלאומיים הפופולריים ביותר, שוברת בשנים האחרונות שיאים במספר הלינות של תיירים זרים.

חוקרת התיירות מאוניברסיטת אולבורג, קרינה רן, רואה במתרחש שינוי הדרגתי במפת התיירות. יעדים צפוניים, שנתפסו בעבר כשוליים, הופכים לבחירה שגרתית יותר. רן מתארת את המגמה כ״תפנית איטית של 180 מעלות״: תושבי מדינות הדרום נוסעים לעיתים קרובות יותר צפונה, וחלק מתושבי צפון אירופה מעדיפים לנפוש באזורם. עם זאת, היא מדגישה בבירור כי נסיעות לצפון אינן מהוות תחליף לנסיעות לדרום אירופה. בין הגורמים מציינת רן את החום הכבד, העלייה בעניין בחופשות בטבע ושינויים בהרגלי התיירות שהתחזקו בעקבות המגפה.

סיפורה של טרונדהיים ממחיש במקביל מדוע לא ניתן לאמוד את צמיחת התיירות על סמך נתוני מלונאות בלבד. עיריית טרונדהיים מדווחת כי בשנת 2025 ביקרו בעיר למעלה מ-170 אלף נוסעי אוניות קרוז, ופעילות התיירות חוזקה בנוסף הודות לאליפות העולם בסקי נורדי. אין לבלבל בין ביקורי קרוזים לבין לינות במתקני אירוח מסחריים, אך הם יוצרים עומס נוסף על התחבורה העירונית, מרכז העיר ומוקדי המשיכה.

נורווגיה חצתה לראשונה את רף 40 מיליון לינות התיירים

ברמה הלאומית נתמכת הצמיחה בנתונים הסטטיסטיים הרשמיים. בשנת 2025 רשמו מתקני האירוח המסחריים בנורווגיה 40.6 מיליון לינות — עלייה של 5.2% לעומת השנה הקודמת, וחצייה ראשונה של רף 40 המיליון.

תיירים זרים היו אחראים ל-14.2 מיליון לינות, נתון הגבוה ב-14% מזה של 2024. מטיילים נורווגים הוסיפו 26.4 מיליון לינות נוספות. גרמניה נותרה שוק המקור הזר הגדול ביותר עם קרוב ל-2.6 מיליון לינות, ואחריה שוודיה עם 1.3 מיליון, הולנד עם 985 אלף, בריטניה עם 977 אלף ודנמרק עם 896 אלף. השוק האסייתי צמח בקצב מהיר במיוחד: מספר הלינות של אורחים מאסיה גדל בכ-30%, ל-1.2 מיליון. הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה של נורווגיה מציינת בין הסיבות האפשריות לצמיחה הזרה שערי חליפין נוחים ושיווק המדינה כיעד לתיירות טבע.

הגידול לא התחלק באופן שווה ברחבי המדינה. הנתח הגבוה ביותר של אורחים זרים נרשם בסוואלברד — 65% מכלל הלינות, בטרומסה הוא עמד על 55%, ובנורדלנד ובווסטלנד — כ-45%. בתי המלון היוו את עיקר הגידול הכלל-ארצי: מספר הלינות בהם עלה בכ-1.4 מיליון והגיע ל-28 מיליון.

בקיץ 2026 הואטה הצמיחה בנורווגיה

שנת השיא 2025 אינה מעידה על כך שתנועת התיירות ממשיכה לגדול באותו קצב מדי חודש. ביוני 2026 רשמו מתקני האירוח המסחריים 4.78 מיליון לינות — ירידה של 0.9% לעומת התקופה המקבילה אשתקד. מספר הלינות של תיירים זרים ירד ב-0.5%, ושל תיירים נורווגים — ב-1.1%.

מגזר המלונאות התגלה כעמיד יותר: מספר הלינות בבתי מלון עלה ב-0.3%, והלינות הזרות עלו ב-1.2%. אתרי הקמפינג איבדו 3.5%. המגמות נבדלו במידה ניכרת גם לפי מדינות המוצא: מספר הלינות של אורחים מדנמרק עלה ב-9.9%, משוודיה — ב-7.1%, מבריטניה — ב-7.9% ומארה״ב — ב-4%, בעוד שהתנועה מגרמניה הצטמצמה ב-5.5%, מסין — ב-8.5%, ומיפן — ב-33.8%.

נתונים אלה חיוניים להערכת המגמה: הצמיחה בתיירות הזרה בנורווגיה היא עובדה קיימת, אך היא אינה לינארית ואינה ניתנת להסבר על ידי גורם האקלים בלבד.

דנמרק קבעה שיא במחצית הראשונה של השנה

מגמה דומה נרשמת בדנמרק. בחודשים ינואר–יוני 2026 רשמה המדינה 26.08 מיליון לינות תיירותיות — נתון שיא למחצית הראשונה של השנה ועלייה של 565 אלף, או כ-2%, לעומת השנה הקודמת.

כמעט כל התוספת נבעה מהביקוש הזר. מספר הלינות מחו״ל גדל בכ-505 אלף, בעוד שלינות הפנים עלו בכ-60 אלף בלבד. בתי המלון רשמו כחצי מיליון לינות נוספות, המהוות גידול של 5%, וכפרי הנופש צמחו ב-9%. בבתי נופש להשכרה ירד הנתון ב-1%, באכסניות — ב-4%, ואילו אתרי הקמפינג שמרו על רמה דומה לזו של השנה הקודמת.

תיירים זרים סיפקו 13.24 מיליון לינות במחצית השנה לעומת 12.73 מיליון בתקופה המקבילה, כלומר עלייה של כ-4%. במקביל, 12.84 מיליון לינות נרשמו על ידי תושבי דנמרק עצמם. כך, לראשונה בתקופה זו, המגזר הבינלאומי היה מעט גדול יותר ממגזר הפנים.

גם כאן התמונה החודשית שונה מהתמונה החצי-שנתית. בחודש יוני ירד סך הלינות בדנמרק ב-3% בחישוב שנתי. בתי המלון היו סוג האירוח הגדול היחיד שהציג צמיחה — של 4%, בעוד מספר הלינות בבתי נופש צנח ב-8%.

גם שוודיה דיווחה על צמיחה בתיירות

הנתונים הסטטיסטיים הרשמיים בשוודיה מראים מגמה מתונה יותר, אך חיובית. בשנת 2025 רשמו מתקני האירוח המסחריים במדינה 70.8 מיליון לינות — עלייה של 2.5% לעומת השנה הקודמת. ההכנסות מאירוח הגיעו לשיא חדש — 40.9 מיליארד קרונות שוודיות. בתי המלון ריכזו 61% מכלל הלינות, ואתרי הקמפינג — 24%. מחוז סטוקהולם הוביל עם 15.9 מיליון לינות, ואחריו וסטרה ייטלנד עם 11.7 מיליון וסקונה עם 7 מיליון.

נתונים ראשוניים לקיץ 2025 הצביעו תחילה על התחזקות בולטת אף יותר של הביקוש הזר: ביוני–אוגוסט נרשמו 30.8 מיליון לינות, והמגזר הזר נאמד ב-9.4 מיליון, נתון ששיקף עלייה של 8.8%. גרמניה ונורווגיה יחד היוו יותר ממחצית הלינות הזרות.

עם זאת, לא ניתן להשתמש בנתוני צמיחה אלה ללא הסתייגות. לאחר עדכון מאגר מתקני האירוח, זיהתה הסוכנות השוודית לצמיחה כלכלית ואזורית תקלות טכניות במערכות הזמנות מסוימות, אשר גרמו לתת-דיווח במספר הלינות הזרות בשנת 2024. לפיכך, ממליצה הסוכנות לנקוט משנה זהירות בניתוח שיעורי הצמיחה השנתיים של המגזר הזר לשנת 2025.

החום אכן משנה את החלטות התיירים

הקשר בין אקלים לבחירות תיירותיות נתמך בסקרים, אף כי אלה אינם מאפשרים לייחס את כל הצמיחה של מדינות הצפון לטמפרטורה בלבד. מחקר של European Travel Commission בקרב קרוב ל-6,000 אירופאים הראה כי 81% מהמשיבים כבר שינו לפחות היבט אחד בהתנהגותם עקב שינויי האקלים. כ-28% בוחרים יעדים שבהם מזג האוויר מתון יותר והסיכון לטמפרטורות קיצוניות נמוך יותר; 17% עוקבים ביתר תשומת לב אחר התחזית לפני ביצוע ההזמנה, 15% מחפשים באופן ממוקד מקומות קרירים יותר, ו-14% נמנעים מיעדים עם סיכון לגלי חום קיצוניים.

עם זאת, הטמפרטורה נותרת רק חלק מהשיקולים. על הבחירה משפיעים גם מחירים, שערי חליפין, עלויות טיסה, זמינות תחבורה ישירה, ביטחון, רמת העומס באתרי הנופש והעדפות לסוגי חופשה מסוימים.

הדבר בולט במיוחד בנורווגיה: הסטטיסטיקה הרשמית קושרת את שיא 2025 בין היתר לשער הקרונה ולקידום מוקדי הטבע. בשוודיה מצביעה רשות התיירות גם כן על השילוב של מזג אוויר מתון, טבע ומרחקי נסיעה קצרים יחסית בתוך אירופה כיתרונות של המדינה.

אגן הים התיכון נותר היעד המוביל באירופה

ההסתייגות החשובה ביותר מתזת ה״תפנית של 180 מעלות״ עולה מנתוני התיירות הכלל-אירופיים העדכניים. ב-European Travel Commission דיווחו ביולי 2026 כי 81% מהאירופאים מתכננים לנסוע בין יוני לנובמבר — ארבע נקודות אחוז יותר מהשנה הקודמת. האקלים אמנם משפיע על בחירת היעדים, אך דרום אירופה ואגן הים התיכון ממשיכים להוביל בביקוש התיירותי.

תמונה דומה נצפתה בשנת 2025. כניסות התיירים הבינלאומיות לאירופה כולה עלו בכ-3%, כאשר נורווגיה אכן נמנתה עם היעדים הצומחים ביותר. במקביל נמשכה הצמיחה במדינות התיירות הקלאסיות של חופשות חוף: מלטה הוסיפה 12%, קפריסין — 10%, ספרד — 4%, ופורטוגל — 2%.

משמעות הדבר היא שנכון לעת עתה מדויק יותר לדבר לא על מעבר של התיירות האירופית מדרום לצפון, אלא על היווצרות פלח שוק גדול נוסף של ביקוש ליעדים קרירים יותר.

מודלים אקלימיים צופים ביקוש נוסף לצפון

בטווח הארוך, התזוזה הגאוגרפית עשויה להפוך לבולטת יותר. מחקר של מרכז המחקר המשותף של הנציבות האירופית דימה את הביקוש התיירותי ב-269 אזורים באירופה בתרחישי התחממות גלובלית של 1.5–4°C. בתרחישי התחממות של 3–4°C, אזורי החוף הדרומיים עלולים לאבד כמעט 10% מהביקוש בקיץ, בעוד שחופי הצפון עשויים לרשום גידול של יותר מ-5%.

עבור קפריסין, יוון, ספרד, איטליה ופורטוגל המודלים מציגים את הירידה הבולטת ביותר, ואילו בין האזורים בעלי פוטנציאל גידול של מעל 5% נכללים שטחים בדנמרק, שוודיה, פינלנד, גרמניה, אירלנד, צרפת, הולנד ובריטניה. במקביל, חלק מהביקוש הים-תיכוני עשוי לעבור מחודש יולי לאביב ולסתיו, כך ששינויי האקלים עשויים לשנות לא רק את הגאוגרפיה אלא גם את עונתיות התיירות.

מדובר במודלים של תרחישים ולא בתחזית מדויקת למספר תיירים. החוקרים מדגישים בנפרד את השפעת המחירים, הוצאות התחבורה, אופי היעד ויכולתם של התיירים לשנות את מועד החופשה.

עונת התיירות בצפון הולכת ומתארכת

עבור ענף המלונאות, הארכת העונה ההדרגתית עשויה להיות חשובה אף יותר מהגידול בעונת הקיץ עצמה. ב-Visit Sweden מעריכים את נתח החודשים יוני–אוגוסט בכ-43% מכלל הלינות השנתיות במדינה, כלומר 57% נרשמים כבר בתשעת החודשים הנותרים. שיעור הנסיעות מחוץ לעונת השיא של הקיץ עלה בהשוואה לשנת 2019, בייחוד בקרב תיירים זרים.

עבור מפעילי מתקני אירוח הדבר מפחית את התלות במספר שבועות שיא מצומצמים ומאפשר לנצל לאורך זמן רב יותר מלונות, אתרי קמפינג, מסעדות ותשתיות תחבורה. עבור ערים ואזורי טבע ההשפעה מורכבת יותר: התנועה נעשית יציבה יותר, אך העומס על התשתיות נשמר לאורך מרבית חודשי השנה.

הגידול בתיירות יוצר סיכונים חדשים לסקנדינביה

הסוגיה בולטת במיוחד ביעדים צפוניים קטנים, שבהם התשתית הותאמה היסטורית לתנועה קטנה בהרבה מזו שבברצלונה, מיורקה או איי יוון.

קרינה רן ציינה בעבר כי ארגוני התיירות בשוודיה, נורווגיה ודנמרק מעוניינים בפיזור התנועה על פני כל השנה, אך בפועל הצמיחה מתרחשת לעיתים קרובות דווקא בתקופות העמוסות ממילא. הדבר מגביר את הלחץ על שוק המגורים, התחבורה, המרחבים הציבוריים ושמורות הטבע.

עבור שוק ההשקעות יוצרת תמורה זו הזדמנויות חדשות בתחום המלונאות, אתרי הקמפינג, מתקני אירוח קטנים, ותחבורה מסילתית ואזורית. במקביל, נתוני שיא בשנים מסוימות עלולים להוביל לציפיות מופרזות באשר לביקוש העתידי.

לדברי מומחי International Investment, הנתונים אכן מאששים את התחזקותה של סקנדינביה כיעד תיירות בינלאומי, אך את תזת ה״תפנית של 180 מעלות״ יש לראות כעת כתיאור כיוון התנועה ולא היקפה המלא. נורווגיה, דנמרק ושוודיה מושכות יותר אורחים זרים, ותנאי האקלים מעלים בהדרגה את האטרקטיביות של צפון אירופה, אך אגן הים התיכון שומר על ההובלה, והנתונים החודשיים כבר מציגים תקופות של ירידה גם בשווקי הצפון הצומחים. עבור משקיעים, האסטרטגיה האמינה יותר אינה הימור על היעלמות התיירות הדרומית המסורתית, אלא התמקדות בגיוון הביקוש האירופי, הארכת עונת התיירות הצפונית ופיתוח תשתיות באזורים שבהם ההיצע עדיין מפגר אחר פוטנציאל הצמיחה במספר המבקרים.

המדד השווה 39 מדינות OECD

מדד Forever Renter Global Index נערך על ידי החברה האוסטרלית Luxo Living. מדובר במחקר פרטי ולא בדירוג רשמי של ארגון ה-OECD. המחברים השתמשו בנתונים ממאגר ה-OECD ומסדרות סטטיסטיות נוספות לשנים האחרונות הזמינות בין 2017 ל-2024.

הציון הסופי כלל את שיעור השוכרים, שיעור בעלי הדירות, הוצאות השוכרים על דיור ביחס להכנסה הפנויה, שיעור משקי הבית עם נטל הוצאות דיור חריג, צפיפות דיור, מספר החדרים לאדם והשינוי ביחס בין מחירי הדיור להכנסות מאז שנת 2015.

במקום הראשון בדירוג העולמי זכתה קולומביה עם 71.4 נקודות מתוך 100, במקום השני דנמרק עם 67.2, ובמקום השלישי צ׳ילה עם 64.2. לוקסמבורג ושווייץ חלקו את המקום הרביעי עם 59.7 נקודות. גרמניה דורגה במקום ה-12, פורטוגל ב-14, ארה״ב ב-16 והולנד במקום ה-17.

עורך המדד עצמו מזהיר כי הציון הסופי משקף את מידת ההשתרשות של השכירות, ולא את נגישות הדיור כשלעצמה. מדינה יכולה לקבל ציון גבוה בשל שוק שכירות מפותח, אף שתושביה אינם מתמודדים בהכרח עם משבר דיור חמור יותר.

שווייץ וגרמניה נותרו שווקים של שוכרים

בדירוג, שיעור השוכרים בשווייץ עומד על 61.2% — הנתון הגבוה ביותר מבין המדינות שנבדקו. לגבי גרמניה נמסר על 55.4%, אוסטריה 43.7%, הולנד 41.2% ושוודיה 38.9%.

לא ניתן להשוות נתונים אלה ישירות לדירוגים בינלאומיים אחרים: במקורות שונים המדד עשוי להתייחס לשיעור משקי הבית או האוכלוסייה, ושנות הבדיקה משתנות.

נתונים עדכניים של Eurostat מראים כי בשנת 2024, 68% מאוכלוסיית האיחוד האירופי התגוררו בדירה בבעלותם וכ-32% בדיור שכור. גרמניה נותרה המדינה היחידה באיחוד שבה השוכרים היוו את רוב האוכלוסייה — 53%. באוסטריה שיעורם הגיע ל-46%, ובדנמרק ל-39%.

בקצה השני של השוק נמצאות מדינות מרכז ומזרח אירופה. ברומניה 94% מהאוכלוסייה היו בעלי דירות, בסלובקיה 93% ובהונגריה 92%.

לפיכך, לא ניתן לדבר על מודל אירופי אחיד. בגרמניה ובשווייץ קיים מגזר שכירות רחב מזה עשרות שנים, הקשור בין היתר למבנה השוק ולרגולציה. ברומניה, סלובקיה ומדינות נוספות, בעלות על דירה ממשיכה להיות צורת המגורים העיקרית.

עליית המחירים מקשה על המעבר משכירות לבעלות

שינוי המשותף למדינות רבות קשור בעלויות הרכישה. מחירי הדיור ממשיכים לעלות בקצב מהיר יותר מדמי השכירות.

ברבעון הראשון של 2026 עלו מחירי נדל״ן למגורים באיחוד האירופי ב-5.1% לעומת התקופה המקבילה אשתקד, בעוד דמי השכירות עלו ב-3%. בהשוואה לרבעון הרביעי של 2025, עלו המחירים ב-1.2% נוספים, ודמי השכירות ב-0.7%.

הנדל״ן התייקר במהירות מיוחדת בפורטוגל, בולגריה וסלובקיה. בהשוואה לממוצע של שנת 2025, עלו המחירים במדינות אלה עד לרבעון הראשון של 2026 ב-10.3%, 9.4% ו-9.1% בהתאמה.

מבט על טווח זמן ארוך יותר ממחיש את גודל הפער שנצבר. משנת 2015 ועד הרבעון השלישי של 2025, מחירי הדיור באיחוד האירופי עלו בכמעט 65%, בעוד דמי השכירות עלו בכ-22% בלבד. בפורטוגל התייקר הנדל״ן לאורך העשור בכ-180%, בליטא ב-168% ובבולגריה ב-157%.

עבור משק בית השוכר דירה ובמקביל חוסך להון עצמי, מגמה זו יוצרת לחץ כפול: השכירות גוזלת חלק מההכנסה השוטפת, והסכום הנדרש לרכישה ממשיך לזנק.

פורטוגל מדגימה את גבולות שיעור הבעלות הגבוה

פורטוגל מציגה היטב מדוע שיעור הבעלות על דיור כשלעצמו מעיד מעט מאוד על נגישות השוק.

במדד Forever Renter, 72.1% ממשקי הבית הם בעלי דירות, ורק 18.5% הם שוכרים. לצד זאת, מדד יחס מחירי הנדל״ן להכנסה הגיע ל-148.8 בהשוואה לבסיס של שנת 2015 (100). זהו הנתון הגבוה ביותר מבין מדינות הדירוג שלגביהן היו נתונים זמינים.

ה-OECD מציין במיוחד כי הגידול בביקוש לצד מגבלות היצע מבניות פגעו קשות בהישג ידם של בתי המגורים בפורטוגל. לצעירים קשה יותר הן לרכוש דירה והן למצוא דיור בר-השגה להשכרה, ושוק שכירות שאינו מפותח דיו מגביל את הניידות. הארגון ממליץ למדינה להגדיל את ההיצע, לפתח דיור ציבורי ובר-השגה להשכרה ולנצל ביעילות רבה יותר את מאגר הדיור הקיים.

מכאן ששיעור בעלות גבוה יכול להתקיים לצד חסמי כניסה קשים ביותר עבור דור הקונים החדש.

צעירים באירופה מתמודדים עם המחסום הגבוה ביותר

בעיית הנגישות בולטת במיוחד בקרב משקי בית צעירים. הנציבות האירופית הגדירה בשנת 2026 את דיור הצעירים כתחום נפרד במדיניות הדיור שלה.

בשנת 2024, כ-27% מתושבי האיחוד האירופי בגילאי 15 עד 29 חיו במשקי בית צפופים, לעומת 17% מכלל האוכלוסייה. בקרב צעירים שנמצאו בסיכון לעוני, הנתון הגיע ל-42%.

יותר מאחד מכל עשרה אירופאים בגילאי 20–29 התגורר במשק בית שבו הוצאות הדיור עלו על 40% מההכנסה הפנויה. עבור צעירים רבים המשמעות היא עזיבה מאוחרת יותר של בית ההורים, שכירות משותפת עם שותפים או חיסכון ממושך להון עצמי ראשוני.

ה-OECD מציין עוד כי ביותר ממחצית ממדינות הארגון, רוב הצעירים בני 20–29 מתגוררים עם הוריהם. בקרב שוכרים בעלי הכנסה נמוכה, כ-2 מתוך 5 מוציאים על שכירות מעל 40% מהכנסתם הפנויה.

לכן, שכירות ארוכת טווח הופכת בראש ובראשונה לתוצאה של מעבר מאוחר יותר לבעלות עצמאית על דיור, אף שעבור חלק מהאוכלוסייה היא נותרת מודל מגורים מועדף מתוך בחירה.

שיעור בעלות גבוה אינו מבטיח דיור מרווח

במדינות מרכז ומזרח אירופה, לבעלות הנרחבת יש חולשה אחרת. הדירה שייכת לרוב למשפחה, אך האפשרויות להחליף דירה או לרכוש נכס מרווח יותר מוגבלות.

בשנת 2024, 40.7% מאוכלוסיית רומניה חיו במשקי בית בצפיפות יתר. בלטביה עמד הנתון על 39.3%, בבולגריה 33.8%, בפולין 33.7% ובקרואטיה 31.7%.

הממוצע באיחוד האירופי עמד על 16.9%.

לפיכך, אין לראות בבעלות וברווחת דיור מושגים נרדפים. משק בית יכול להחזיק בדירה ללא משכנתא, אך להתגורר בה כמה דורות יחד בשל עלויות המעבר הגבוהות.

ולהיפך, שוק שכירות מפותח כשלעצמו אינו מעיד על עוני. בשווייץ, חלק ניכר מהאוכלוסייה שוכר דירות במשך עשרות שנים תוך צפיפות דיור נמוכה יחסית. כאן השכירות מהווה ענף מלא ומשמעותי בשוק הדיור, ולא רק שלב מעבר זמני בדרך לרכישה.

״שכירות לכל החיים״ נותרה מושג יחסי

המגבלה העיקרית של מדד Forever Renter טמונה בשמו. המחקר אינו עוקב אחר אותם משקי בית לאורך עשרות שנים ואינו מראה כמה שוכרים אכן לעולם לא יהפכו לבעלי דירות.

המדד מאחד נתונים משנים שונות ומשקלל אותם לציון אחיד. שיעור שוכרים גבוה, נדל״ן יקר והוצאות דיור כבדות מעלים את הדירוג, אך אין בכך כדי לחזות את מסלול חייו העתידי של אדם מסוים.

תוצאה דומה עשויה להיווצר במערכות דיור שונות לחלוטין. בגרמניה השכירות היא צורת מגורים נפוצה ויציבה מוסדית מזה זמן רב. בפורטוגל הבעיה העיקרית היא הזינוק החד בעלויות הרכישה. במדינות מזרח אירופה שיעור השוכרים נמוך, אך צעירים עשויים להישאר זמן רב יותר עם ההורים במקום לצאת לשוק השכירות.

משום כך, הטענה שאירופה עוברת באופן גורף מבעלות לשכירות לכל החיים עדיין מקדימה את ההוכחות הסטטיסטיות.

משבר הדיור כבר הפך לאתגר כלכלי באיחוד האירופי

הרשויות באירופה מכירות בכך שבעיית נגישות הדיור הפכה למערכתית. בשנת 2026 ייחדה הנציבות האירופית לראשונה את שוק הדיור כפרק עצמאי ב-European Semester — הניתוח השנתי של המדיניות הכלכלית במדינות האיחוד.

בין הבעיות העיקריות שצוינו: היקף בנייה בלתי מספק, הליכי רישוי מורכבים, מחסור בדיור ציבורי, ניצול לא יעיל של המאגר הקיים ושחיקת הנגישות עבור מעמד הביניים והצעירים. הנציבות אף קושרת בין נדל״ן יקר לפגיעה בניידות עובדים ובתחרותיות של הערים.

מצב זה משנה גם את שוק ההשקעות. אם משקי בית דוחים את המעבר לרכישת דירה, הביקוש לשכירות איכותית לטווח ארוך נשמר לאורך זמן. עבור יזמים ומשקיעים מוסדיים, הדבר תומך בעניין בבנייני מגורים המיועדים להשכרה (Build-to-Rent), בדיור לסטודנטים ובפורמטים מנוהלים נוספים.

עם זאת, הפוטנציאל הכלכלי של מגזר זה תלוי ברגולציית השכירות המקומית, מחירי הקרקעות, המסים ויכולתם של השוכרים לעמוד במחירי השוק. ביקוש גבוה אינו מבטיח כשלעצמו כדאיות או נגישות.

כפי שמדווחים מומחי International Investment, הנתונים אכן מצביעים על עלייה בחסמים למעבר משכירות לבעלות, במיוחד עבור קונים צעירים, אך המונח ״שכירות לכל החיים״ עדיין מקדים את הסטטיסטיקה. שני שלישים מתושבי האיחוד האירופי עדיין חיים בדירה בבעלותם, ושיעורי השוכרים הגבוהים בגרמניה או בשווייץ משקפים במידה רבה מבנה שוק שהתגבש לפני זמן רב. עבור משקיעים, המשמעותית יותר היא תופעה אחרת: תקופת השכירות עד לרכישה הראשונה מתארכת, ומספר משקי הבית הזקוקים למגזר שכירות מקצועי ויציב הולך וגדל. אם ההיצע לא יגדל במקביל לביקוש, הדבר עשוי לתמוך בשוק פרויקטי השכירות ובו בזמן להחריף את בעיית הנגישות לדיור.

קבלו ייעוץ בנושא השקעות נדל״ן ממומחי International Investment

שאלות ותשובות: שכירות דיור לטווח ארוך באירופה

האם רוב האירופאים שוכרים או מחזיקים בדירה בבעלותם?

באיחוד האירופי הבעלות היא השלטת. על פי נתוני 2024, 68% מהאוכלוסייה גרו בדירה בבעלותם, וכ-32% בדיור שכור.

היכן באירופה יש הכי הרבה שוכרים?

בקרב מדינות האיחוד האירופי, השכירות שולטת בגרמניה, שם כ-53% מהאוכלוסייה שוכרים דירה. שיעור גבוה נרשם גם באוסטריה ובדנמרק. מבין מדינות אירופה הרחבות יותר, שווייץ בולטת במיוחד.

מדוע צעירים אירופאים נשארים שוכרים לזמן ממושך יותר?

הסיבות העיקריות קשורות בעלייה מהירה במחירי הנדל״ן, צורך בהון עצמי גבוה, משכנתאות יקרות והוצאות שכירות שוטפות המקשות על חיסכון.

האם זה נכון שאירופה עוברת לשכירות לכל החיים?

אין כיום נתונים מספקים לקביעה חד-משמעית כזו. מדד Forever Renter אינו עוקב אחר משך השכירות של אנשים ספציפיים ואינו מראה איזה שיעור מהשוכרים לא ירכוש דירה לעולם.

היכן שיעור בעלי הדירות הוא הגבוה ביותר?

באיחוד האירופי בשנת 2024 נרשמו השיעורים הגבוהים ביותר ברומניה (94%), סלובקיה (93%) והונגריה (92%).

מדוע שיעור בעלות גבוה אינו מעיד תמיד על דיור בר-השגה?

חלק מבעלי הדירות קיבלו אותן בעבר או גרים בנכס משפחתי. עבור רוכש חדש, הכניסה לשוק עלולה להיות קשה משמעותית. שיעור בעלות גבוה עשוי להתקיים גם לצד צפיפות דיור וניידות נמוכה.

באיזה קצב מתייקר הדיור באירופה?

ברבעון הראשון של 2026 עלו המחירים באיחוד האירופי ב-5.1% בחישוב שנתי, בעוד השכירות עלתה ב-3%. בעשור האחרון עלו מחירי הנדל״ן בקצב מהיר בהרבה מדמי השכירות.

שוק הבנייה הטרומית התקרב ל-6.4 מיליארד דולר

חברת המחקר Mordor Intelligence מעריכה את היקף שוק הבנייה הטרומית למגורים בסקנדינביה ב-6.35 מיליארד דולר בשנת 2026, לעומת 6.07 מיליארד דולר שנה קודם לכן. עד שנת 2031 הנתון עשוי להגיע ל-7.92 מיליארד דולר, המבטא צמיחה שנתית ממוצעת של 4.53%. מספרים אלה מהווים הערכת שוק מבוססת מודל ולא סטטיסטיקה ממשלתית רשמית: החישוב נשען על נתוני היתרים, גמר בנייה, נתח הייצור המפעלי, מחירים, תפוקת מפעלים וראיונות עם גורמים בענף.

משמעותית גם הגדרת האזור במחקר. סקנדינביה מוגדרת בו כשוודיה, נורווגיה ודנמרק בלבד, ללא פינלנד ואיסלנד. היקף השוק כולל מבני מגורים שהושלמו, שמרבית רכיבי השלד העיקריים שלהם יוצרו מחוץ לאתר הבנייה והורכבו במקום. בתים רגילים העושים שימוש ברכיבים מוכנים בודדים בלבד אינם נכללים בחישוב.

כ-55.4% מהשוק בשנת 2025 יוחסו לבתים צמודי קרקע. המגזר שצפוי לצמוח בקצב מהיר יותר הוא בנייה טרומית לבנייני מגורים רבי-קומות: החוקרים צופים עלייה שנתית ממוצעת של כ-6.85% עד שנת 2031. שוודיה החזיקה בכ-43.6% מכלל השוק הנסקר, בעוד הקצב המהיר ביותר מבין שלוש המדינות נחזה עבור דנמרק — כ-7.65% בשנה. נתונים אלה שייכים אף הם למודל התחזית ואינם נתוני הלשכות המרכזיות לסטטיסטיקה.

שוודיה הגדילה את בניית המגורים ב-8%

השוק המרכזי לבנייה מתועשת נותר שוודיה, שבה ייצור מפעלי של מבני עץ מיושם מזה עשרות שנים. לצד זאת, ראוי להבחין בין מידת התפשטות הטכנולוגיה בקטגוריות בתים מסוימות לבין נתח המבנים הטרומיים מכלל בניית המגורים.

הנתונים העדכניים של Statistics Sweden מראים כי במחצית הראשונה של 2026 הוחל בבנייתן של כ-15,350 יחידות דיור במדינה, עלייה של 8% לעומת התקופה המקבילה ב-2025. כ-12,700 מתוכן היו דירות בבניינים משותפים, כולל דיור ייעודי — נתון שרשם זינוק של 16%. בניית יחידות דיור בבתים חד-משפחתיים ודו-משפחתיים, לעומת זאת, התכווצה בכ-18% ל-2,650 יחידות. הנתונים ראשוניים: הרשות עדכנה כלפי מעלה את ערכי המקור של 2026 ב-8% כדי לשקלל את עיכובי הדיווח הרגילים של הרשויות המקומיות.

פער זה מהותי עבור יצרני הבנייה הטרומית. בתים צמודי קרקע היוו היסטורית את אחד מענפי הבסיס של בניית העץ המפעלית, ולכן ירידה בהיקף בנייתם עלולה להגביל את הביקוש גם כאשר מספר הפרויקטים הכולל שנפתח נמצא במגמת עלייה.

ארגון הענף TMF מציג נתון מדויק יותר על שיעור חדירת הטכנולוגיה בסגמנט הבתים הפרטיים. מתוך הבקשות שנרשמו לבניית בתים בודדים בשנת 2025, כ-84.2% היו לבתי עץ מוכנים להרכבה, 14% לבתי עץ הנבנים מקורות עץ בודדות ישירות באתר, ו-1.8% לבתי אבן ובטון. אין לפרש נתון זה כנתח של הבתים הטרומיים מכלל הדיור החדש בשוודיה: הסטטיסטיקה נוגעת לקטגוריה ספציפית של בנייה פרטית.

הייצור המפעלי מתרחב לפרויקטים רבי-דירות

אחד השינויים המרכזיים בשוק קשור למעבר של הבנייה התעשייתית ממיקוד בעיקר בבתים צמודי קרקע אל מתחמי מגורים גדולים יותר. במקרים אלה מיוצרים במפעל לוחות, אלמנטים נושאים או מודולים תלת-ממדיים שלמים כמעט, המובלים לאחר מכן לאתר הבנייה.

חברת Derome השוודית הכריזה ביוני יחד עם Viktor Hanson על פרויקט של 400–500 דירות בעיריית האנינגה דרומית לסטוקהולם. המבנים מתוכננים על גבי שלד עץ, כאשר חלק ניכר מהרכיבים ייוצר במפעל בוורו (Värö). מימוש הפרויקט אמור להתחיל בשלבים בשנת 2028. החברה שואפת לצמצם את היקף העבודה באתר עצמו באמצעות ייצור מרבית הרכיבים בתנאי מפעל.

פרויקטים רבי-דירות הם שעשויים להפוך לאחד ממנועי הצמיחה העיקריים של הענף. עבור יזמים, השיטה התעשייתית מאפשרת שימוש חוזר בפתרונות תכנוניים, ניהול יעיל של פסי הייצור והעברת חלק ניכר מהעבודות לסביבה מפעלית מבוקרת. עם זאת, הכדאיות הכלכלית תלויה בהיקף הפרויקט, בלוגיסטיקה וביציבות ההזמנות: הובלת אלמנטים גדולים למרחקים משמעותיים עלולה להגדיל במידה ניכרת את העלויות.

נורווגיה שוב מתמודדת עם ירידה בהיתרי הבנייה

שוק הדיור הנורווגי ממשיך להציג ביצועים חלשים יותר. בשנת 2025 נרשמו במדינה היתרי בנייה ל-20,184 יחידות דיור לעומת 18,679 בשנת 2024. נרשמה אמנם עלייה של כ-8%, אך ההיקף עדיין נמוך משמעותית מרמות השנים 2021–2022, שבהן הונפקו היתרים לכ-30 אלף דירות ובתים מדי שנה.

באמצע שנת 2026 נרשמה שוב הרעה במגמה. Statistics Norway רשמה ברבעון השני 4,604 היתרי בנייה ליחידות דיור. בניכוי עונתיות מדובר בירידה של 9.2% לעומת הרבעון הקודם, והנתון הלא מנוכה היה נמוך ב-10.1% בהשוואה לרבעון השני של 2025.

עבור יצרני המבנים המוכנים, המשמעות היא שרמת עיור גבוהה כשלעצמה אינה מבטיחה זינוק מהיר בהזמנות. חשיבות מכרעת נתונה למספר ההיתרים בפועל, להתחלות הבנייה, לשיעורי הריבית וליכולתם של משקי הבית לרכוש דירה מקבלן.

לפיכך, יש לבחון תחזיות שוק הנשענות בעיקר על גידול ארוך טווח באוכלוסייה העירונית בצמוד לנתוני הבנייה העדכניים. בשנת 2026, הענף בנורווגיה טרם מציג חזרה יציבה להיקפי הבנייה שאפיינו את המחצית הראשונה של העשור.

בניית הדיור בדנמרק התאוששה ברבעון השני

השוק הדני פתח את שנת 2026 עם צניחה חדה במספר פרויקטי המגורים החדשים, אך באביב התהפכה המגמה. עובדה זו הופכת את תחזית הצמיחה המואצת בבנייה הטרומית לאפשרית, אך עדיין לא מובטחת.

Statistics Denmark דיווחה כי ברבעון השני של 2026 הוחל בבנייתן של 6,714 יחידות דיור — עלייה של 23% לעומת הרבעון הראשון בניכוי עונתיות. שטח התחלות הבנייה למגורים צמח ב-14%, והתחלות הבנייה הכוללות של כל סוגי המבנים עלו ב-5%. בולט במיוחד הזינוק במגזר הבנייה הרוויה: מספר הדירות שהוחל בבנייתן עלה מ-2,166 ברבעון הראשון ל-3,434 ברבעון השני, עלייה של 59%.

להתאוששות זו קדם רבעון ראשון חלש, שבו צנח מספר התחלות הבנייה של יחידות דיור ב-19% בהשוואה לסוף שנת 2025, ל-5,173 יחידות. בלשכה לסטטיסטיקה מזהירים כי נתוני הבנייה עוברים עדכון בהמשך עקב עיכובים ברישום הפרויקטים, ולכן יש לבחון שינויים קצרי טווח בזהירות.

הצמיחה בבנייה הרוויה חשובה במיוחד עבור טכנולוגיות הבנייה הטרומית. האופי הסדרתי של הדירות והחזרתיות של האלמנטים מאפשרים ניצול יעיל יותר של פסי הייצור במפעל בהשוואה לפרויקטים פרטיים בודדים. זו הסיבה שתחזית הצמיחה המהירה יותר של סגמנט הבניינים המשותפים נראית הגיונית, אם כי מימושה בפועל יישאר תלוי בהיקף הכולל של הפרויקטים החדשים.

דרישות האנרגיה מחזקות את תפקיד הבקרה המפעלית

תמריץ נוסף לבנייה המתועשת מגיע מהחמרת התקנות בנוגע ליעילות אנרגטית וטביעת הרגל הפחמנית של מבנים. ייצור מפעלי אינו הופך מבנה לאקולוגי באופן אוטומטי, אך תהליכים סטנדרטיים מקלים על ניהול מלאי החומרים, שכפול פתרונות טכניים ובקרת איכות על ביצועי המבנה.

רשות השיכון והבינוי השוודית Boverket הציגה במאי הצעות ליישום הדרישות האירופיות לחישוב השפעת מבנים חדשים על האקלים לאורך כל מחזור חייהם. עבור מבנים בשטח של מעל 1,000 מ"ר חישוב זה צפוי לחול לא יאוחר מ-1 בינואר 2028, ועבור יתר המבנים החדשים — משנת 2030; במקביל מוצע לקבוע ערכי סף מרביים להשפעה אקלימית. בשוודיה חובת הצהרות אקלים עבור מרבית המבנים החדשים כבר בתוקף מאז 2022.

הדירקטיבה האירופית המעודכנת לביצועים אנרגטיים של מבנים מובילה מעבר רחב אף יותר. נוסח החקיקה הרשמי של האיחוד האירופי קובע כי מבנים חדשים של רשויות ציבוריות יידרשו לעמוד בתקן פליטות אפס משנת 2028, וכלל המבנים החדשים — משנת 2030. כמו כן, משנת 2028 יידרש חישוב פוטנציאל ההתחממות הגלובלית (GWP) לאורך כל מחזור החיים עבור מבנים חדשים מעל 1,000 מ"ר, ומשנת 2030 הדרישה תחול על כל המבנים החדשים.

תקנים אלה אינם מעניקים לבנייה הטרומית יתרון אוטומטי על פני בנייה מסורתית. עם זאת, הם מגבירים את הערך של ניהול חומרים מדויק, תכנון מודולרי מבוקר וייצור מנוהל — מאפיינים שקל יותר ליישם בהיקף נרחב במערך מפעלי.

צמיחת השוק תלויה בהתאוששות ענף הבנייה עצמו

התחזית לצמיחת השוק מ-6.35 מיליארד דולר ל-7.92 מיליארד דולר משקפת תוספת של כ-1.57 מיליארד דולר בתוך חמש שנים. להשגת יעד זה לא די בהגדלת נתח הטכנולוגיות המפעליות בלבד: נדרש היקף מספק של פעילות בנייה כוללת בענף הדיור.

הנתונים הסטטיסטיים הנוכחיים מציגים תמונה מעורבת. בשוודיה סך התחלות הבנייה מתאושש, אך הבנייה הפרטית ממשיכה להצטמצם. בנורווגיה היתרי הבנייה ברבעון השני שוב ירדו. דנמרק, לאחר פתיחת שנה חלשה, הציגה זינוק מובהק, בפרט במגזר הבנייה הרוויה. לפיכך, הצמיחה האזורית עשויה להיות תלויה יותר ויותר ביכולתן של שיטות הבנייה הטרומית לחדור לפרויקטים רבי-קומות, ולא רק בשוק המסורתי של בתים צמודי קרקע.

לדברי מומחי International Investment, תחזית הצמיחה של שוק הבנייה הטרומית בסקנדינביה נראית ריאלית כתרחיש ארוך טווח, אך אין לראות בה המשך ישיר של מגמת הבנייה הנוכחית. ההערכה של 7.92 מיליארד דולר מבוססת על מודל של חברת מחקר פרטית, בעוד שהנתונים הרשמיים בשוודיה, נורווגיה ודנמרק מצביעים על מגמות מנוגדות במספר הפרויקטים החדשים. הסיכון העיקרי אינו בטכנולוגיה עצמה, אלא בהיקף בלתי מספק של בניית מגורים: המפעלים מסוגלים לייצר מהר יותר, אך כושר ייצור גבוה אינו מייצר ביקוש בהיעדר היתרים, מימון ופרויקטים יזמיים חדשים.

קבלו ייעוץ בנושא השקעות בנדל״ן ממומחי International Investment

שאלות ותשובות: שוק הבנייה הטרומית בסקנדינביה

מהו היקף שוק הבנייה הטרומית בסקנדינביה בשנת 2026?

הערכת השוק עומדת על כ-6.35 מיליארד דולר. עד שנת 2031 הנתון צפוי להגיע ל-7.92 מיליארד דולר, בקצב צמיחה שנתי ממוצע של 4.53%. מדובר בהערכה אנליטית ולא בנתונים רשמיים של המדינות.

אילו מדינות נכללות בשוק הבנייה הטרומית של סקנדינביה?

המחקר הנדון מתייחס לשוודיה, נורווגיה ודנמרק. פינלנד ואיסלנד אינן נכללות בחישוב, ולכן אין להשתמש בנתונים אלה כהערכה לכלל אזור צפון אירופה.

איזו מדינה מחזיקה בנתח השוק הגדול ביותר?

שוודיה היוותה כ-43.6% מהשוק הנסקר בשנת 2025. למדינה יש תעשייה מפותחת של בניית עץ מפעלית ושיעור גבוה של מבני עץ מוכנים להרכבה בקטגוריות מסוימות של בנייה פרטית.

מהי בנייה טרומית (Prefabricated Housing)?

אלו מבנים שעיקר רכיבי השלד שלהם מיוצרים בתנאי מפעל, ולאחר מכן מובלים לאתר הבנייה ומורכבים בו. הייצור יכול לכלול לוחות, קירות, תקרות או מודולים מרחביים שלמים כמעט.

מדוע בנייה טרומית נפוצה בסקנדינביה?

התפתחות הטכנולוגיה מושפעת מתעשיית עיבוד עץ מפותחת, עלויות עבודה גבוהות בענף הבנייה, הצורך בבקרת איכות קפדנית והאפשרות להעביר חלק ניכר מהעבודות מאתר הבנייה הפתוח אל סביבה מפעלית.

כיצד מתפתחת בניית המגורים בשוודיה בשנת 2026?

במחצית הראשונה הוחל בבנייתן של כ-15,350 יחידות דיור, עלייה של 8% בהשוואה שנתית. הבנייה בבניינים משותפים צמחה, בעוד שמספר יחידות הדיור החדשות בבתים חד-משפחתיים ודו-משפחתיים ירד בכ-18%.

מה קורה בשווקים של נורווגיה ודנמרק?

בנורווגיה מספר היתרי הבנייה למגורים ברבעון השני ירד ב-9.2% לעומת הרבעון הראשון בניכוי עונתיות. דנמרק, לעומת זאת, רשמה זינוק של 23% במספר יחידות הדיור שהוחל בבנייתן בין הרבעון הראשון לרבעון השני.

מה עלול לעכב את הצמיחה החזויה?

הסיכונים העיקריים קשורים להאטה בהיקף בניית המגורים, עלויות המימון, ניצולת פסי הייצור ולוגיסטיקת שינוע של אלמנטים גדולים. גם עלייה בנתח השיטות המפעליות אינה מבטיחה צמיחה בשוק אם סך הבתים הנבנים יישאר נמוך.

התיירות בדנמרק הגיעה לשיא במחצית הראשונה

במהלך ששת החודשים הראשונים של שנת 2026 נרשמו בדנמרק 26.0768 מיליון לינות תיירים לעומת 25.5132 מיליון בתקופה המקבילה בשנת 2025. העלייה עמדה על כ-563.6 אלף לינות לפי הטבלה המפורסמת; הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה של דנמרק מעגלת את העלייה ל-565 אלף, או 2%. זהו הנתון הגבוה ביותר למחצית ראשונה בכל תולדות המדידות.

תושבי דנמרק עצמה היו אחראים ל-12.8392 מיליון לינות לעומת 12.7816 מיליון בשנה הקודמת. תיירים זרים סיפקו כ-13.24 מיליון לינות. תרומתם גדלה בכ-505 אלף, בעוד שתיירות הפנים הוסיפה כ-60 אלף בלבד. לפיכך, כמעט תשע מתוך עשר לינות נוספות היו קשורות לביקוש מחו״ל.

הסטטיסטיקה החודשית כוללת בתי מלון גדולים, כפרי נופש, אתרי קמפינג, אכסניות נוער, מרינות ובתי נופש המושכרים באופן מסחרי. בתי מלון ואתרי קמפינג קטנים נכללים בסטטיסטיקה שנתית נפרדת. לכן, אין להשוות ישירות את נתוני המחצית של 26.08 מיליון לנתון השנתי הסופי מבלי להתחשב בהבדלי הכיסוי.

הנתונים הסופיים לשנת 2025, הכוללים גם מתקני אירוח קטנים, הראו 67.7 מיליון לינות תיירים — 1.3 מיליון, או 2%, יותר מאשר בשנת 2024. נתון זה היווה גם הוא שיא חדש.

התיירים הגרמנים נותרים השוק המרכזי של דנמרק

גרמניה מובילה בפער ניכר בין שווקי החוץ. במחצית הראשונה בילו מטיילים גרמנים בדנמרק יותר מ-7.5 מיליון לילות לעומת כ-7.4 מיליון בתקופה המקבילה אשתקד, כך עולה מנתונים שפורסמו על ידי Caliber בהסתמך על dpa והסטטיסטיקה הדנית. מדובר בכ-29% מכלל הלינות שנרשמו וכ-57% מתנועת התיירות הזרה.

ראש תחום התיירות בקונפדרציית התעשייה הדנית, Lars Bertolt Winther, ציין גם את התאוששות הנסיעות מנורווגיה ומשוודיה לאחר מספר שנים חלשות, לצד גידול בתנועת המבקרים מארצות הברית.

חלקה הגבוה של גרמניה תואם את המבנה ארוך הטווח של השוק. בסטטיסטיקה המקדמית לשנת 2025 סיפקו תיירים גרמנים יותר מ-21.7 מיליון לינות, עלייה של 2.5% לעומת השנה הקודמת. הולנד סיפקה כ-1.8 מיליון, נורווגיה ושוודיה — כ-1.5 מיליון כל אחת, וארצות הברית — 1.2 מיליון. הנתון האמריקאי צמח ב-8.3%. ארגון התיירות הלאומי VisitDenmark רשם במקביל שיא של 35.3 מיליון לינות זרות בשנת 2025, בעוד שהנתון המקומי ירד ל-30.6 מיליון.

התלות בגרמניה גבוהה במיוחד בסגמנט בתי הנופש. בחודשים ינואר–יוני 2026 סיפקו מטיילים גרמנים 5.472 מיליון לינות מסוג זה. בסך הכל נרשמו בבתים המושכרים מסחרית 8.354 מיליון לילות, כך שחלקם של האורחים מגרמניה עלה על 65%.

בתי המלון בדנמרק סיפקו את עיקר הגידול

הצמיחה התחלקה באופן בלתי אחיד בין סוגי האירוח השונים. התרומה האבסולוטית הגדולה ביותר הגיעה מבתי המלון: מספר הלינות עלה מ-9.159 מיליון ל-9.639 מיליון, כלומר עלייה של כמעט 480 אלף, או 5%.

כפרי הנופש הציגו את הדינמיקה היחסית הגבוהה ביותר. התוצאה שלהם עלתה ב-9%, מ-2.119 מיליון ל-2.306 מיליון לינות. על אורחים דנים נרשמו 1.642 מיליון, עלייה של 2% בלבד ביחס לשנה שעברה, ולכן חלק משמעותי מהגידול נבע מתיירים זרים.

סגמנטים אחרים הציגו ביצועים חלשים יותר. בבתי הנופש ירד מספר הלינות ב-1%, ל-8.354 מיליון. אתרי הקמפינג כמעט ולא שינו את תוצאתם — 4.121 מיליון. אכסניות הנוער איבדו 4%, וירדו ל-1.160 מיליון.

לעומת זאת, המרינות הוסיפו 6%, והגיעו ל-497 אלף לינות. זהו סגמנט קטן יחסית, אך שיעור הצמיחה שלו היה מן הגבוהים ביותר.

לפיכך, שיא המחצית הראשונה לא נבע מעלייה רוחבית בכל סוגי האירוח, אלא הושג בראש ובראשונה בזכות בתי המלון, כפרי הנופש ותנועת התיירות הזרה הגוברת.

יוני קטע את רצף הגידול בלינות התיירים

מחצית השנה ששברה שיאים הסתיימה בחודש חלש. ביוני נרשמו בדנמרק 6.767 מיליון לינות תיירים לעומת 6.987 מיליון בתקופה המקבילה אשתקד — ירידה של 3%.

הלשכה לסטטיסטיקה מצביעה על גורם לוח השנה: חג השבועות הנוצרי (פנטקוסט) חל בשנת 2026 בחודש מאי, בעוד שב-2025 הוא חל ביוני. הדבר הזיז חלק מהנסיעות הקצרות בין החודשים ומקשה על השוואה ישירה.

בתי המלון היו קטגוריית האירוח הגדולה היחידה שהציגה גידול ביוני. מספר הלינות עלה בכ-77 אלף, או 4%, ל-2.087 מיליון.

בבתי הנופש נרשמה ירידה של 8%, ל-2.132 מיליון, כלומר ירידה של כ-189 אלף לילות. אתרי הקמפינג איבדו 6%, כפרי הנופש ואכסניות הנוער ירדו ב-1% כל אחד. במרינות התוצאה כמעט ולא השתנתה.

תיירות הפנים רשמה ירידה חדה יותר מכלל השוק: הדנים בילו במתקני אירוח מסחריים 3.081 מיליון לילות, 5% פחות מאשר ביוני 2025.

אזור הבירה של דנמרק מוביל על פני השאר

הסטטיסטיקה האזורית מציגה אף היא פערים. אזור הבירה היה היחיד מבין חמשת המחוזות של דנמרק שבו מספר הלינות ביוני עלה בהשוואה לשנה שעברה.

בהשוואה ליוני 2022, נתוני אזור הבירה עלו ב-11%. לעומת זאת, מרכז יוטלנד היה נמוך ב-13% מהרמה שנרשמה לפני ארבע שנים.

הפער משקף את ההבדלים בין תיירות עירונית לתיירות חופים. קופנהגן תלויה יותר בנסיעות בינלאומיות למלונות, תיירות עסקית וסיורים עירוניים קצרים. אזורי החוף של יוטלנד מכוונים הרבה יותר לבתי נופש ולקמפינג, שבהם הביקוש בקיץ תלוי במידה רבה במטיילים גרמנים ובלוח חופשות בתי הספר.

לכן, צמיחה במגזר המלונאות לצד ירידה קלה בבתי הנופש עשויות להוביל לדינמיקה שונה בתכלית באזורים נפרדים, אפילו לנוכח שיא לאומי כולל.

חופשות הקיץ בגרמניה תומכות בהזמנות ליולי

הסטטיסטיקה המוקדמת לבתי נופש מצביעה על חודש יולי חזק. בסוף יוני הוזמנו לחודש זה 129.2 אלף שבועות-בית לעומת 119.7 אלף שנה קודם לכן — עלייה של כ-8%.

עיקר העלייה הגיע שוב מגרמניה. אורחים גרמנים הזמינו 70.3 אלף שבועות לעומת 63 אלף בשנה הקודמת, מה שמשקף עלייה של כ-12%. סטטיסטיקאים מקשרים זאת בראש ובראשונה לפתיחה מוקדמת יותר של חופשת הקיץ במדינות מחוז רבות בגרמניה.

אפקט לוח שנה זה פועל גם בכיוון ההפוך. לחודש אוגוסט הוזמנו על ידי תיירים גרמנים 88.8 אלף שבועות לעומת 97.2 אלף אשתקד, ולספטמבר — 61.3 אלף לעומת 64.3 אלף.

לכן, יולי חזק אינו מעיד בהכרח על זינוק בביקוש לכל עונת הקיץ: חלק מהנסיעות מגרמניה עשויות פשוט לעבור מאוגוסט ליולי.

חשוב במיוחד לפרש נכון את התחזית למחצית השנייה של השנה. בסוף יוני, המספר הכולל של שבועות-בית שכבר הוזמנו לחודשים יולי–דצמבר עמד על 379.5 אלף לעומת 378.5 אלף בתאריך המקביל אשתקד. נתון כמעט ללא שינוי זה מתייחס אך ורק לשוק השכרת בתי הנופש ואינו מהווה תחזית לכלל שוק המלונאות והתיירות בדנמרק.

התלות של דנמרק בשוק הגרמני נותרת גבוהה

גרמניה מספקת נתח בולט מהביקוש במספר סגמנטים תיירותיים במקביל. במחצית הראשונה היו האורחים הגרמנים אחראים לכ-57% מכלל לינות התיירים הזרים, ובבתי נופש המושכרים מסחרית — ליותר מ-65%.

מבנה זה מיטיב עם דנמרק הודות לקרבה הגיאוגרפית לשוק התיירות הגדול ביותר באירופה. מטיילים גרמנים יכולים להגיע ברכב, וחופי יוטלנד ביססו מזה זמן רב היצע נרחב של מגורים המותאם במיוחד לביקוש זה.

במקביל, הריכוזיות יוצרת סיכון. שינוי בהוצאות הצרכנים בגרמניה, מחירי הדלק, שערי החליפין או מועדי חופשות בתי הספר עלולים להשפיע באופן ניכר על תוצאות חודשים מסוימים ועל אזורי החוף.

נתוני ההזמנות הנוכחיים ממחישים זאת היטב: הביקוש הגרמני ביולי צמח בשיעור דו-ספרתי, אך סך ההזמנות הגרמניות לבתי נופש להמשך השנה בסוף יוני היה נמוך מאשתקד — 277.7 אלף לעומת 282 אלף שבועות-בית.

התיירות הכניסה לכלכלת דנמרק 171 מיליארד קרונות

לגידול בתנועת המבקרים הזרים יש חשיבות לא רק לענף המלונאות. לפי הערכת VisitDenmark, הוצאות התיירות במדינה בשנת 2025 הגיעו לשיא של 171 מיליארד קרונות דניות, עלייה של 3% לעומת השנה הקודמת.

תיירים זרים הזרימו כמעט 75 מיליארד קרונות. הודות לכך הפכה התיירות לענף הייצוא הרביעי בגודלו בדנמרק מבחינת הכנסות מייצוא. עם זאת, עיקר הגידול הנומינלי בהוצאות נבע מעליית מחירים: במחירים קבועים עלתה צריכת התיירות ב-0.3% בלבד.

הענף תומך גם בנתח ניכר משוק התעסוקה. הערכה עדכנית של ארגון התיירות מקשרת לתיירות כמעט 157 אלף מקומות עבודה, כלומר בערך כל מקום עבודה עשרים במדינה.

על רקע זה, צמיחת המדדים הפיזיים — מספר הלינות — מהווה אישור חשוב לכך שמחזור הכספים שובר השיאים אינו מוסבר אך ורק על ידי אינפלציה.

המחצית הראשונה של שנת 2026 מראה התרחבות נוספת בביקוש מחו״ל, אולם נתוני יוני ומבנה ההזמנות המוקדמות אינם מאפשרים להסיק על האצה חדשה של השוק כולו במחצית השנייה של השנה.

כפי שמדווחים מומחי International Investment, השיא של 26.08 מיליון לינות תיירים מאשר את חוסנה של התיירות בדנמרק, אך מבנה הצמיחה מעמיק בו-זמנית את תלות הענף בביקוש החיצוני. כמעט 90% מהגידול השנתי נבע ממטיילים זרים, כאשר גרמניה לבדה מייצרת כ-57% מלינות התיירים הזרים ומעל 65% מהביקוש לבתי נופש. יוני כבר הציג ירידה של 3%, ונפח ההזמנות המוקדמות לבתי נופש להמשך שנת 2026 כמעט ואינו שונה מזה של השנה שעברה. לפיכך, שיא שנתי חדש הוא אפשרי, אך המחצית הראשונה מעידה לעת עתה יותר על צמיחה יציבה מאשר על האצה של שוק התיירות.

פרדריקסן דורשת לחזק את גבולותיו החיצוניים של האיחוד האירופי

העילה לוויכוח החדש הייתה עמדתה של ראש ממשלת דנמרק מטה פרדריקסן בעקבות חציית הגבול ההמונית בין מרוקו לעיר סאוטה שבספרד בסוף יולי. העיתון האירי Law Society Gazette מדווח כי ראשת ממשלת דנמרק הביעה תמיכה בהידוק ביקורת הגבולות, באפשרות לנקיטת צעדי חירום בתוך מרחב שנגן ובהקמת מרכזי החזרה מחוץ לאיחוד האירופי. צעד זה עורר עימות בתוך מפלגת הסוציאליסטים האירופאים: נציגי ספרד ואיטליה האשימו את פרדריקסן ב״סולידריות בררנית״ ובהתקרבות לקו ההגירה של ראש ממשלת איטליה ג׳ורג׳ה מלוני.

במהלך המשבר הצהירה פרדריקסן כי על האיחוד האירופי לבחון את ״כל האפשרויות״, כולל השעיית שיתוף הפעולה במסגרת שנגן. יחד עם מלוני היא הייתה מיוזמותיו של מכתב שזכה לתמיכת 22 מדינות באיחוד. מחברי המכתב דרשו תגובה אירופית מתואמת, חיזוק הגבולות החיצוניים ומאבק בגורמים המעודדים, לטענתם, הגירה בלתי מוסדרת. מאוחר יותר פרסמו פרדריקסן ומלוני הצהרה משותפת נפרדת התומכת במרכזי החזרה במדינות שלישיות. מהלכים אלה הובילו לעימות גלוי בתוך התנועה הסוציאל-דמוקרטית האירופית, כך מציין Euronews.

כ-72 אלף איש הגיעו לסאוטה תוך יומיים

המשבר החל ב-30–31 ביולי, כאשר בפרק זמן קצר עברו עשרות אלפי בני אדם ממרוקו לסאוטה. שר הפנים הספרדי, פרננדו גרנדה-מרלסקה, העריך ב-4 באוגוסט את מספר המעברים הבלתי מוסדרים בכ-72 אלף ודיווח כי כ-70 אלף איש כבר עזבו את שטח ספרד וחזרו למרוקו עד לאותה עת. סוכנות Reuters מצטטת נתונים אלה כהערכת ממשלת ספרד; בימים הראשונים של המשבר פורסמו נתונים נמוכים יותר, ולכן היקף האירוע התבהר ככל שעובדו הנתונים.

היקף כזה התברר כחריג ביותר אפילו עבור סאוטה, שאוכלוסייתה דומה למספר האנשים שחצו את הגבול תוך ימים ספורים. האירועים חרגו במהירות מגבולות היחסים בין ספרד למרוקו והפכו לנושא לוויכוח כלל-אירופי על אמינות הגבולות החיצוניים, תנועת המגיעים בין מדינות האיחוד ויעילותה של חקיקת ההגירה החדשה.

איטליה לא ״ביטלה את שנגן״ עבור ספרד

החלק השנוי ביותר במחלוקת בשיח הפוליטי היה השימוש במונח ״השעיית שנגן״. איטליה אכן החזירה את הבדיקות בגבולות האוויריים והימיים הפנימיים עם ספרד מ-1 באוגוסט ועד 1 בספטמבר. בהודעת הרשויות צוינו איומים על הסדר הציבורי וביטחון הפנים בעקבות אירועי סאוטה, לצד הסיכון לתנועה נוספת של אזרחי מדינות שלישיות בתוך מרחב שנגן.

ספרד הגיבה בבדיקות משלה בגבולות האוויריים והימיים עם איטליה מ-8 באוגוסט ועד 7 בספטמבר. המרשם הרשמי של הנציבות האירופית מסווג את שתי ההחלטות כהשבה זמנית של ביקורת הגבולות. מנגנון כזה מעוגן בקודקס הגבולות של שנגן ואינו מעיד על פרישת איטליה או ספרד ממרחב שנגן או על ביטול ההסכמים בין שתי המדינות.

גם מעמדה המשפטי של סאוטה זוכה לעיתים קרובות לפישוט יתר. חקיקת שנגן חלה על כל שטח ספרד, כולל סאוטה ומלייה, וגבולותיהן עם מרוקו מהווים גבולות חיצוניים של מרחב שנגן. עם זאת, עבור שתי הערים האוטונומיות חל משטר מיוחד: בעת נסיעה מסאוטה או ממלייה לחלק היבשתי של ספרד או למדינה אחרת במרחב שנגן מתבצעות בדיקות זהות ומסמכים. המשמעות היא שחציית הגבול המרוקאי בסאוטה אינה מעניקה גישה אוטומטית ובלתי מבוקרת לשאר מרחב שנגן. פרשנות זו ניתנה בעבר באופן רשמי על ידי הנציבות האירופית במענה לפרלמנט האירופי.

הסדרת מעמד המהגרים בספרד הפכה לחלק מהוויכוח הפוליטי

המכתב של 22 המדינות קישר את המשבר, בין היתר, לתוכנית הנרחבת להסדרת מעמדם של אזרחים זרים שכבר שהו בספרד ללא מעמד מוסדר מלא. בתחילת התוכנית העריכה ממשלת ספרד את מספר המשתתפים הפוטנציאליים בכ-500 אלף איש. מבקרי מדריד באירופה כינו מדיניות זו גורם משיכה אפשרי למגיעים חדשים.

עם זאת, נתון זה אינו משקף עוד את היקפה בפועל של התוכנית. עד לסיום קבלת הבקשות ב-30 ביוני, קיבל משרד ההכלה, הביטוח הלאומי וההגירה של ספרד 1,174,978 בקשות, מתוכן הספיק לטפל ב-609,737 עד תחילת יולי. מדובר במספר הבקשות ולא בהיתרי שהייה שהונפקו אוטומטית. התוכנית חלה על אנשים שכבר שהו בספרד לפני 1 בינואר 2026 ועמדו בדרישות נוספות.

הקשר בין תוכנית זו לחציית הגבול ההמונית בסאוטה נותר נושא לוויכוח פוליטי. חתימת המכתב על ידי 22 מדינות מאשרת את קיומה של הערכה כזו בקרב ממשלות אירופיות, אך כשלעצמה אינה מוכיחה קשר סיבתי בין הסדרת מעמדם של השוהים בספרד לאירועי 30–31 ביולי.

מרכזי החזרה במדינות שלישיות נכללו בטיוטת הכללים של האיחוד

צעד נוסף שמקדמות פרדריקסן ומלוני התקרב באופן ניכר ליישום ברמה הכלל-אירופית. מועצת האיחוד האירופי והפרלמנט האירופי הגיעו ב-1 ביוני להסכמה מוקדמת לגבי תקנה חדשה להחזרת אזרחי מדינות שלישיות שאינם מחזיקים בזכות חוקית להישאר במדינות האיחוד.

הטיוטה המוסכמת מתירה להקים מרכזי החזרה במדינות שלישיות. מרכזים אלה יוכלו לשמש כיעד סופי או כאתר ביניים לפני שליחתו של האדם לארץ מוצאו או למדינה אחרת. ההסכמים עם מדינות שלישיות חייבים לעמוד בסטנדרטים הבינלאומיים של הגנה על זכויות אדם ובעיקרון אי-ההחזרה (non-refoulement), האוסר על שליחת אדם למקום שבו הוא צפוי לרדיפה, עינויים או יחס חמור אחר. קטינים ללא ליווי הוחרגו ממנגנון זה.

מבחינה משפטית חשוב להדגיש כי מדובר בשלב זה בטיוטה מוסכמת מוקדמת ולא במשטר חדש שנכנס לתוקף מלא. מועצת האיחוד האירופי מציינת כי ההסכם טעון עדיין אישור סופי של המועצה והפרלמנט האירופי וכן בדיקה משפטית-לשונית. חלק מההוראות ייכנסו לתוקף רק שנה לאחר כניסת התקנה לתוקף.

לפיכך, הביטוי ״מרכזים ימיים/חיצוניים למהגרים״ אינו מתאר במדויק את המנגנון. הפרויקט נוגע בראש ובראשונה לאנשים שכבר נקבע לגביהם כי אין להם זכות להישאר במדינת האיחוד האירופי, ולא להעברה אוטומטית מחוץ לאירופה של כל מי שמגיש בקשת מקלט.

לדנמרק מעמד מיוחד במערכת ההגירה של האיחוד האירופי

עמדתה של קופנהגן כוללת מאפיין משפטי חשוב נוסף. דנמרק משתתפת במערכת שנגן, אך שומרת על פטור מחלק משמעותי מחקיקת האיחוד האירופי בתחום המשפט וענייני הפנים, כפי שנקבע בפרוטוקול מס׳ 22. לכן, מדיניות ההגירה והמקלט המשותפת של האיחוד האירופי אינה חלה על דנמרק באותו אופן שבו היא חלה על רוב מדינות הגוש האחרות.

המעמד המיוחד חל גם על תקנת ההחזרות הנדונה. בטיוטה המוסכמת מצוין במפורש כי דנמרק אינה משתתפת באימוצה ואינה מחויבת לה אוטומטית. מאחר שחלק מהתקנה מפתח את חקיקת שנגן, לאחר האימוץ הסופי של המסמך יינתנו לקופנהגן שישה חודשים להחליט אם להטמיע את ההוראות הרלוונטיות בחוק הלאומי שלה.

כך, דנמרק פועלת בעת ובעונה אחת כאחת התומכות הפעילות ביותר בהחמרת מדיניות ההגירה האירופית ושומרת על מעמד משפטי נפרד ביחס לחלק ניכר מהחקיקה המשותפת של האיחוד האירופי.

אמנת ההגירה החדשה של האיחוד האירופי כבר מיושמת

עם זאת, המערכת הכלל-אירופית כבר השתנתה באופן משמעותי. אמנת ההגירה והמקלט החלה לפעול ב-12 ביוני 2026 לאחר תקופת מעבר של שנתיים. חבילה של עשרה חוקים מנהיגה נהלים אחידים לרישום ולבדיקה של אנשים המגיעים באופן לא מוסדר לגבולות החיצוניים, הליכים מזורזים לבחינת חלק מהבקשות ולהחזרה, כללים חדשים לקביעת המדינה האחראית על הבקשה ומנגנון סולידריות קבוע למדינות החוות לחץ הגירה.

לפיכך, המשבר בסאוטה הפך לאחד המבחנים הגדולים הראשונים של מערכת ההגירה האירופית מאז כניסת הכללים החדשים לתוקף. הוא הדגים בעת ובעונה אחת את היכולות והמגבלות של הרפורמה: החקיקה כוללת נהלים למקרי לחץ הגירה חריף, אך הגעה פתאומית של עשרות אלפי אנשים בפרק זמן קצר עדיין מסוגלת לעורר עימות פוליטי בין המדינות.

האיחוד האירופי מחזיר יותר זרים למדינות שלישיות

מדינות האיחוד האירופי כבר מגדילות את מספר ההחזרות בפועל. ברבעון הראשון של 2026 קיבלו 108,475 אזרחים ממדינות מחוץ לאיחוד האירופי הוראה לעזוב את אחת ממדינות האיחוד. באותה תקופה הוחזרו 34,550 בני אדם למדינות שלישיות בעקבות החלטות שהתקבלו קודם לכן.

מספר צווי היציאה ירד ב-12.8% בהשוואה לרבעון הראשון של 2025, ואילו מספר ההחזרות בפועל עלה ב-8.1%. גרמניה ביצעה את מספר ההחזרות הגבוה ביותר – 7,300, אחריה צרפת עם 3,775 ופולין עם 2,660. נתונים אלה פורסמו על ידי Eurostat.

לא ניתן להשוות ישירות בין שני המדדים כשיעור החלטות שבוצעו: אנשים שהוחזרו ברבעון מסוים עשויים היו לקבל את צו היציאה מוקדם יותר. עם זאת, הנתונים ממחישים את כיוון המדיניות של האיחוד האירופי – הגדלת מספר ההחזרות בפועל לצד רפורמה במסגרת המשפטית הכוללת.

מגמת ההגירה הכללית הייתה בירידה עד למשבר סאוטה

התגובה הפוליטית לאירועי סאוטה מתרחשת לאחר ירידה משמעותית בחציות הבלתי מוסדרות של גבולות אירופה החיצוניים. הנציבות האירופית דיווחה עוד במאי כי בשנת 2025 ירד מספרן ב-26% בהשוואה לשנת 2024. בעת הצגת תוצאות פגישת החירום של שרי הפנים ב-4 באוגוסט, ציין נציב הפנים וההגירה של האיחוד, מגנוס ברונר, ירידה של קרוב ל-40% בשנת 2026 כחלק ממגמה כלל-אירופית. את המשבר בסאוטה הוא הגדיר כמבחן רציני לחוסנו של הגבול החיצוני.

נתונים אלה דורשים פרשנות זהירה לאחר אירוע כה גדול ונקודתי. הם מראים כי המשבר בסאוטה לא נוצר בנסיבות של עלייה אחידה בזרימה בכל המסלולים האירופיים, אלא כזינוק מקומי חד המסוגל להשפיע על הסטטיסטיקה השנתית הסופית.

מסיבה זו, הוויכוח הנוכחי באיחוד האירופי אינו עוסק עוד רק במספר המגיעים. עבור דנמרק, איטליה והמדינות התומכות בהן, סאוטה הפכה לטיעון בעד מערכת המסוגלת להגיב במהירות לחציות גבול המוניות פתאומיות ולמנוע תנועה נוספת ברחבי אירופה. מתנגדיהן חוששים כי מצב חריג זה ישמש להרחבה קבועה של בדיקות הגבולות הפנימיות ולהגבלת הזכות למקלט.

כפי שמדווחים המומחים של International Investment, עמדת דנמרק משקפת תפנית אמיתית במדיניות ההגירה האירופית לכיוון פיקוח גבולות והחזרות נוקשים יותר, אך יש להבחין בין ניסוחים פוליטיים לבין החוק הקיים. איטליה לא פרשה משנגן, מרכזי ההחזרה טרם הפכו למנגנון כלל-אירופי סופי ופעיל, ודנמרק עצמה נהנית מהחרגה מיוחדת מחקיקת ההגירה של האיחוד. שאלת המפתח עבור האיחוד האירופי אינה האם הוא מסוגל לאמץ תקנות מחמירות עוד יותר, אלא עד כמה הנהלים החדשים יתגלו כיעילים במשבר החריף הבא והאם המדינות יצליחו ליישמם מבלי לזנוח את הבחינה הפרטנית של הבקשות, את עיקרון אי-ההחזרה והתחייבויות נוספות בתחום ההגנה הבינלאומית.

FAQ

מה בדיוק מציעה דנמרק לאיחוד האירופי?

דנמרק דוגלת בחיזוק גבולותיו החיצוניים של האיחוד האירופי, בהחזרות יעילות יותר של אנשים חסרי זכות שהייה ובהקמת מרכזי החזרה במדינות שלישיות. פרדריקסן אף הצהירה על אפשרות לנקוט צעדי חירום בתוך מרחב שנגן בעת משברי הגירה רחבי היקף.

כמה אנשים חצו את גבול סאוטה ביולי 2026?

משרד הפנים הספרדי העריך את מספר החציות הבלתי מוסדרות ב-30–31 ביולי בכ-72 אלף איש. נכון ל-4 באוגוסט, כ-70 אלף כבר חזרו למרוקו, על פי נתוני הרשויות בספרד.

האם סאוטה נכללת במרחב שנגן?

חקיקת שנגן חלה על סאוטה, וגבולה עם מרוקו מהווה גבול חיצוני של מרחב שנגן. עם זאת, קיים משטר מיוחד: בעת נסיעה מסאוטה לחלק היבשתי של ספרד או למדינות אחרות במרחב שנגן מתבצעות בדיקות מסמכים.

האם איטליה השעתה את הסכם שנגן מול ספרד?

לא. איטליה החזירה זמנית את ביקורת הגבולות בנתיבי האוויר והים מול ספרד. מדובר בצעד המעוגן בקודקס הגבולות של שנגן שאינו מהווה ביטול החברות במרחב שנגן.

מהם מרכזי החזרה במדינות שלישיות?

אלו הם מתקנים מחוץ לאיחוד האירופי, המתוכננים במסגרת טיוטת התקנה החדשה, עבור אזרחי מדינות שלישיות שבקשתם להישאר במדינת איחוד נדחתה. ההסכם המוקדם דורש שמירה על זכויות אדם ועל עיקרון אי-ההחזרה, ומחריג קטינים ללא ליווי.

האם כללי האיחוד האירופי לגבי מרכזי החזרה כבר אומצו?

סופית – לא. מועצת האיחוד והפרלמנט האירופי הגיעו להסכמה מוקדמת ב-1 ביוני 2026, אך המסמך נדרש לעבור אישור סופי ואימוץ רשמי.

האם אמנת ההגירה והמקלט של האיחוד האירופי כבר בתוקף?

כן. הכללים העיקריים החלו לחול ב-12 ביוני 2026. הם משנים את בדיקות הגבולות, נהלי הענקת מקלט, ההחזרות ומנגנון הסולידריות בין המדינות.

האם האמנה חלה על דנמרק?

לדנמרק יש החרגה מיוחדת מחקיקת האיחוד האירופי בתחומי המשפט וענייני הפנים. לצד זאת, המדינה שותפה בהסכמי שנגן ויכולה לאמץ בנפרד לחוק הלאומי צעדים המפתחים את נורמות שנגן.

כמה אנשים מחזיר האיחוד האירופי בפועל למדינות שלישיות?

ברבעון הראשון של 2026 הוחזרו למדינות שלישיות 34,550 בני אדם בעקבות החלטות יציאה. מדובר בעלייה של 8.1% בהשוואה לתקופה המקבילה אשתקד.

עסקאות הנדל״ן הגיעו ל-€22 מיליארד

ביולי נחתמו בארבעת השווקים 68 עסקאות נדל״ן גדולות בהיקף של כ-€2.4 מיליארד. בשבעת החודשים הראשונים של שנת 2026 הגיע מחזור ההשקעות ל-€22 מיליארד, לעומת כ-€19 מיליארד בתקופה המקבילה אשתקד. ב-12 החודשים האחרונים עמד ההיקף על €37.1 מיליארד, כך עולה מסקירת אוגוסט של Colliers Research. הסטטיסטיקה האזורית מביאה בחשבון עסקאות השקעה בשווי של מעל €5 מיליון ומכסה את שוודיה, נורווגיה, פינלנד ודנמרק; איסלנד אינה נכללת בנתונים אלה.

שוודיה סיפקה €18.3 מיליארד, או כ-49% מכלל המחזור ב-12 החודשים האחרונים. על נורווגיה נרשמו €7 מיליארד, על דנמרק — €6.1 מיליארד, ועל פינלנד — €5.7 מיליארד. לפיכך, השוק השוודי גדול כמעט פי שלושה מזה הפיני וממשיך להוות את מקור הנזילות העיקרי באזור.

חודש יולי התברר כחלש משמעותית מיוני. בשוודיה בוצעו 29 עסקאות בשווי של כ-€1.4 מיליארד, בנורווגיה — 18 עסקאות בשווי של כ-€0.5 מיליארד, בדנמרק — 11 עסקאות בשווי של כ-€0.3 מיליארד, ובפינלנד — עשר עסקאות בשווי של כ-€0.1 מיליארד. הירידה במחזור החודשי לא שינתה את התוצאה החיובית של שבעת החודשים הראשונים, אך הדגישה את תלות הסטטיסטיקה במספר עסקאות גדולות בודדות.

תלות זו בולטת במיוחד ברשימת העסקאות הגדולות ביותר ב-12 החודשים האחרונים. היא כללה את העברת תיק הנדל״ן הציבורי של SBB לחברת PPI בשווי בסיס של כ-32 מיליארד קרונות שוודיות, את ההסכם של Wihlborgs לרכישת התיק של Castellum תמורת 13.3 מיליארד קרונות, ותיק מגורים פיני בשווי של €900 מיליון. עסקאות בודדות מסוג זה יכולות לשנות באופן מהותי את הנתונים השנתיים של השווקים הצפון-אירופיים הקטנים.

שוודיה נותרת השוק הגדול ביותר באזור

בינואר–יולי הגיע היקף עסקאות ההשקעה בשוודיה ל-124.9 מיליארד קרונות שוודיות, עלייה של 31% לעומת התקופה המקבילה בשנת 2025. ב-12 החודשים האחרונים עמד המחזור על 203.7 מיליארד קרונות. ביולי נחתמו 29 עסקאות בשווי 15.3 מיליארד קרונות, אך תוצאת החודש עצמו הייתה נמוכה ב-21% מזו של יולי אשתקד.

סטוקהולם ייצרה 38% מהמחזור ב-12 החודשים האחרונים. על סקונה נרשמו 19%, ועל וסטרה ייטלנד — 12%. משקיעים זרים היוו 27% מהרכישות, בעוד בעלים זרים היוו 16% מהמכירות. הפער בין נתונים אלה מעיד על זרימה נטו של הון זר אל תוך הנדל״ן להשקעה הגדול במדינה בתקופה הנסקרת.

אחת העסקאות הגדולות ביותר ביולי הייתה מכירת פרויקט המגורים Norrbodahöjden באופלנדס-ברו לחברת Slättö. היזם Bonava העריך את שווי הבסיס של הנכס בכ-1.3 מיליארד קרונות. הפרויקט כולל קצת יותר מ-500 דירות להשכרה, שטחי מסחר וחניות. תחילת הבנייה מתוכננת לסתיו 2026, אך השלמת העסקה מותנית בקבלת היתר בנייה.

עסקה נוספת ממחישה את היקף מכירות הפורטפוליו החוזרות לשוק. בחודש יוני חתמה Castellum על הסכם למכירת נכסים במאלמו, לונד, הלסינגבורג, אנגלהולם ובורלב לחברת Wihlborgs בשווי בסיס של 13.32 מיליארד קרונות. שטח התיק עומד על כ-635 אלף מ״ר, ושיעור התפוסה הכלכלי הוא 87.5%. משרדים מהווים 59% מהשווי, ו-21% נוספים מיוחסים למחסנים ולתעשייה קלה. סגירת העסקה מתוכננת ל-1 באוקטובר ותלויה במספר תנאים מתלים, כך שמדובר בהסכם חתום ולא בהעברה שהושלמה.

השילוב של עסקאות פורטפוליו גדולות ומחזור יציב בסטוקהולם אפשר לשוודיה לשמור על כמעט מחצית משוק ההשקעות האזורי. עם זאת, הירידה של 21% ביולי מראה כי ההתאוששות אינה מתקדמת בקו ישר ותלויה מאוד בלוח הזמנים של סגירת עסקאות גדולות.

פינלנד מציגה את הצמיחה המהירה ביותר

הדינמיקה הגבוהה ביותר מבין ארבעת השווקים נרשמה בפינלנד. בינואר–יולי גדל היקף העסקאות ב-60%, ל-€3.6 מיליארד, וב-12 החודשים האחרונים הגיע ל-€5.7 מיליארד. ביולי הואטה הפעילות לעשר עסקאות בהיקף של כ-€100 מיליון. עיקר המחזור נבע מנכסי תעשייה ומבני ציבור; עסקאות נרשמו גם במגזרי המסחר, המגורים והשימושים המעורבים.

השוק הפיני תלוי בקונים בינלאומיים במידה ניכרת יותר משכניו. הון זר היווה 57% מהרכישות ב-12 החודשים האחרונים, בעוד בעלים זרים היוו 25% מהמכירות. מטרופולין הלסינקי, הכולל את הלסינקי, אספו וונטה, ייצר 50% מהמחזור, וטמפרה — 13%.

את הצמיחה השנתית החזקה יש לבחון לאור היקף העסקאות הגדולות ביותר. ב-1 באפריל השלימה קבוצת Lumo Homes רכישה של תיק המונה 4,761 דירות מחברת הפנסיה Varma. המחיר ללא חובות עמד על כ-€900 מיליון, כאשר חלק מהתשלום בוצע במזומן וחלק במניות חדשות של הרוכשת.

עסקה זו לבדה שוות ערך לכחמישית מכלל מחזור ההשקעות הפיני בינואר–יולי. לפיכך, הצמיחה בשיעור של 60% אכן מעידה על התעוררות השוק, אך בד בבד ממחישה עד כמה תוצאותיה של כלכלה קטנה יכולות להיות תלויות במספר מועט של מכירות תיקים.

נורווגיה מוסיפה 4% ברקע עלות כסף גבוהה

היקף העסקאות בנורווגיה בשבעת החודשים הראשונים הגיע ל-42.5 מיליארד קרונות נורווגיות, עלייה של 4% לעומת התוצאה אשתקד. ב-12 החודשים האחרונים עמד המחזור על 82.1 מיליארד קרונות. ביולי נרשמו 18 עסקאות בשווי 6.4 מיליארד קרונות. ביניהן — רכישת שני מבני משרדים בטרנדלג, המושכרים לחברת Equinor, ורכישת מרכז לוגיסטיקה חדש לרכב בדראמן.

אוסלו מרכזת 38% ממחזור ההשקעות במדינה ב-12 החודשים האחרונים, אקרסהוס — 21%, וטרנדלג — 11%. להון הבינלאומי יש תפקיד קטן בהרבה מאשר בפינלנד: משקיעים זרים היוו 10% מהרכישות, ובעלים זרים — 9% מהמכירות. לפיכך, שוק ההשקעות הנורווגי נותר בעיקרו מקומי.

אחת המגבלות העיקריות נותרה עלות האשראי הגבוהה. Norges Bank הותיר ב-13 באוגוסט את ריבית המפתח ברמה של 4.25%. אינפלציית המחירים לצרכן ביולי עמדה על 3%, והמדד בניכוי שינויי מס וללא אנרגיה עמד על 2.7%. הרגולטור ציין כי האינפלציה הואטה מעבר למצופה, אך עדיין אינו פוסל את הצורך בהעלאת ריבית נוספת.

לכן, נורווגיה נבדלת משאר המדינות הנסקרות לא רק בדינמיקת מחזור השקעות מתונה יותר, אלא גם בעלות המימון השוקי הגבוהה ביותר לטווח ארוך. בסקירת אוגוסט, שיעור עסקאות החלף הריבית (SWAP) לעשר שנים במדינה עמד סביב 4.5%, לעומת 3.1%–3.4% בשלושת השווקים האחרים.

דנמרק נותרת השוק היחיד שנמצא בירידה

השוק הדני חורג מהתמונה הכללית. בינואר–יולי ירד היקף העסקאות ב-25% משנה לשנה, ל-26.1 מיליארד קרונות דניות. ב-12 החודשים האחרונים הגיע המחזור ל-45.3 מיליארד קרונות. ביולי נרשמו 11 עסקאות בשווי 2.4 מיליארד קרונות.

השוק מרוכז מאוד מבחינה גיאוגרפית: אזור הבירה היווה 76% מהמחזור מתחילת השנה, מרכז יוטלנד — 11%, דרום דנמרק — 6%, ושלנד — 4%. קונים זרים היוו 45% מההיקף מתחילת שנת 2026, ומוכרים זרים — 33%. כאן חשוב לשים לב להבדל במתודולוגיה: לגבי דנמרק, נתוני הפעילות הבינלאומית מוצגים מתחילת השנה, בעוד שלגבי שוודיה, נורווגיה ופינלנד — ל-12 החודשים האחרונים.

מבנה העסקאות מעיד על זהירות מצד הקונים. כ-69% מהמחזור מתחילת השנה הופנו לנכסים מיוצבים בסיכון נמוך ובעלי תזרים מזומנים צפוי. 23% נוספים היו נכסים שבהם המשקיע צופה להעלות את הערך באמצעות ניהול, שיפוץ או שינוי מאפייני הנכס. רכישות בסיכון גבוה יותר ורכישות לשימוש עצמי היוו יחד את 8% הנותרים.

ביולי דיווחה PensionDanmark על פרויקט משותף עם SVANEN בהרלב. הפרויקט כולל 229 דירות להשכרה, שטח ציבורי ויחידת מסחר אחת. הבנייה מתוכננת להתחיל בתחילת 2027 ולהסתיים לקראת אמצע 2029. בסטטיסטיקה האזורית מוערך שווי השקעה זו בכ-0.8 מיליארד קרונות דניות.

הריביות לטווח ארוך שוב עולות

הסיכון המרכזי לשוק ההשקעות קשור למימון החוב. ביולי עלו שיעורי ה-SWAP לעשר שנים בכל ארבע המדינות במקביל. בשוודיה נרשמה עלייה של 38 נקודות בסיס, בפינלנד ובדנמרק — של 31 נקודות כל אחת, ובנורווגיה — של 24 נקודות. נקודת בסיס אחת שווה ל-0.01 נקודת אחוז.

במועד הכנת דו״ח אוגוסט עמד השיעור על כ-3.1% בשוודיה, 3.2% בפינלנד, 3.4% בדנמרק ו-4.5% בנורווגיה. עבור נדל״ן מסחרי, לנתונים אלה יש משמעות ישירה: משקיעים ומלווים משתמשים בריביות השוק לטווח ארוך בעת חישוב עלות ההון הזר והתשואה הנדרשת מהנכסים.

לאחר פרסום הסקירה הענפית, המדיניות המוניטרית לא רוככה באופן משמעותי. Riksbank הותיר ב-20 באוגוסט את ריבית המפתח של שוודיה ברמה של 1.75%. ההחלטה נכנסה לתוקף ב-26 באוגוסט. הבנק המרכזי ציין כי נתוני הצמיחה והאינפלציה בקיץ עלו על תחזית יוני, ושמר על היתכנות להעלאת ריבית בהמשך שנת 2026.

עבור פינלנד, תנאי המימון לטווח קצר נקבעים על פי מדיניות גוש האירו. הבנק המרכזי האירופי הותיר ב-23 ביולי את ריבית הפיקדונות ברמה של 2.25%, את ריבית פעולות המימון העיקריות ברמה של 2.40%, ואת ריבית ההלוואות השוליות ברמה של 2.65%. הרגולטור הדגיש את חוסר הוודאות הקשור למחירי האנרגיה ולהשפעות הסכסוך במזרח התיכון על האינפלציה.

המדיניות המוניטרית הדנית קשורה לשמירה על שער חליפין קבוע מול האירו. Danmarks Nationalbank העלה ביוני את הריבית על חשבונות עו״ש ותעודות פיקדון ב-0.25 נקודת אחוז, ל-1.85%, ואת ריבית ההלוואות ל-2%. ההחלטה התקבלה בעקבות העלאת הריבית בגוש האירו ביוני ונועדה לשמר את פער הריביות הקיים בין דנמרק לגוש המטבע.

הכלכלה תומכת בשוק, אך ההתאוששות אינה אחידה

הסביבה המקרו-כלכלית בארבע המדינות נותרה יציבה יחסית. תחזית אפריל של קרן המטבע הבינלאומית צופה צמיחה של 2% בתוצר המקומי הגולמי הריאלי של שוודיה בשנת 2026, 1.5% בנורווגיה, 1% בפינלנד ו-2% בדנמרק. עבור ארבעת השווקים יחד מוערכת הצמיחה בסקירה הענפית בכ-1.6%.

עם זאת, שוקי העבודה מציגים שונות ניכרת. ביוני עמד שיעור האבטלה על 8.7% בשוודיה, 4.6% בנורווגיה, 10.6% בפינלנד ו-3.1% בדנמרק. הנתון הפיני מחושב ללא התאמה עונתית עבור אוכלוסייה בגילאי 15–74, ולכן השוואה ישירה למדינות האחרות דורשת זהירות.

השילוב של צמיחה כלכלית וחזרתן של עסקאות גדולות מייצר תמונה חיובית יותר מזו שהייתה בתקופת העלאות הריבית החדות, אך המחזור הנוכחי שונה משוק ההון הזול של תחילת העשור. חלק ניכר מההתאוששות נובע מכך שקונים ומוכרים מצליחים שוב להגיע להסכמות על מחירים, ומשקיעים מוסדיים גדולים חוזרים לפעילות פורטפוליו. במקביל, עליית הריביות לטווח ארוך מגבילה את האפשרות לעליית שווי הנכסים.

כפי שמדווחים מומחי International Investment, לא ניתן עדיין לראות בעלייה של 16% במחזור ההשקעות בארבעת השווקים הצפון-אירופיים התאוששות מלאה ואחידה של ענף הנדל״ן באזור. כמעט מחצית מההיקף של 12 החודשים האחרונים מיוחסת לשוודיה, הנתונים בפינלנד חוזקו משמעותית על ידי מספר עסקאות פורטפוליו גדולות, דנמרק נותרה נמוכה ב-25% מתוצאות השנה שעברה, והריביות לטווח ארוך שוב עלו בקיץ. במחצית השנייה של 2026 מספר העסקאות עשוי להמשיך לגדול מהר יותר משווי הנדל״ן: לצורך עליית מחירים בת קיימא, המשקיעים יזדקקו לפער מספק בין תשואת הנכסים לבין עלות המימון לטווח ארוך.

קבלו ייעוץ בנושא השקעות בנדל״ן ממומחי International Investment

FAQ: שוק הנדל״ן במדינות הנורדיות בשנת 2026

מהו היקף ההשקעות בנדל״ן במדינות הנורדיות בשנת 2026?

בינואר–יולי הגיע היקף עסקאות ההשקעה בשווי של מעל €5 מיליון בשוודיה, נורווגיה, פינלנד ודנמרק ל-€22 מיליארד. נתון זה גבוה ב-16% לעומת התקופה המקבילה בשנת 2025. ב-12 החודשים האחרונים עמד המחזור על €37.1 מיליארד.

איזו מדינה מובילה בהשקעות בנדל״ן?

שוודיה נותרה השוק הגדול ביותר מבין הארבע: נרשמו בה €18.3 מיליארד, שהם כ-49% מכלל ההיקף ב-12 החודשים האחרונים. מתחילת השנה גדל המחזור במטבע המקומי ב-31%, ל-124.9 מיליארד קרונות.

היכן צומח שוק הנדל״ן בקצב המהיר ביותר?

הדינמיקה הגבוהה ביותר נרשמה בפינלנד. בינואר–יולי זינק היקף העסקאות ב-60%, ל-€3.6 מיליארד. עם זאת, חלק מהצמיחה מוסבר בעסקאות פורטפוליו גדולות, כולל רכישת 4,761 דירות בכ-€900 מיליון.

מדוע ירדו ההשקעות בנדל״ן בדנמרק?

בשבעת החודשים הראשונים איבד השוק הדני 25% לעומת שנת 2025. לצד זאת, 69% ממחזור ההשקעות הופנו לנכסים מיוצבים בסיכון נמוך, דבר המשקף את זהירות המשקיעים בסביבת הון יקר.

איזה תפקיד ממלאים המשקיעים הזרים?

פינלנד היא התלויה ביותר בהון זר, כאשר קונים בינלאומיים היוו 57% מהמחזור ב-12 החודשים האחרונים. בשוודיה עמד חלקם על 27%, ובנורווגיה — על 10%. בדנמרק, שבה הנתונים מחושבים מתחילת השנה, קונים זרים היוו 45% מההיקף.

מה עלול לבלום את התאוששות השוק?

הסיכון העיקרי קשור לתנאי המימון. ביולי עלו שיעורי ה-SWAP לעשר שנים בכל ארבע המדינות. אם עלות ההון הזר תישאר גבוהה, הגידול במספר העסקאות לא יביא בהכרח לעלייה מקבילה במחירי הנדל״ן.

טופ-10 המדינות המאושרות ביותר בעולם

המדינות הסקנדינביות שומרות שוב על ההובלה. פינלנד נשארת במקום הראשון זו השנה התשיעית ברציפות, במקום השני והשלישי מדורגות איסלנד ודנמרק, ואילו שוודיה ונורווגיה תופסות את המקומות החמישי והשישי בהתאמה.

לעומת זאת, במערב אירופה המצב פחות טוב, וכמעט כל המדינות מחלק זה של היבשת מאבדות ממעמדן בדירוג, אם כי הולנד, לוקסמבורג ושווייץ עדיין נשארות בעשירייה הראשונה של מדד האושר.

הסנסציה הגדולה של השנה היא קוסטה ריקה. בשנה שעברה היא הייתה למדינה הראשונה מאמריקה הלטינית שנכנסה לעשיריית המובילות, וכעת היא כבר זינקה למקום הרביעי בעולם.

ראוי לציין גם את שמירת מעמדה המוביל של ישראל, למרות המלחמות המטלטלות את האזור זו השנה השלישית.

באופן כללי, עשר המדינות המאושרות ביותר בעולם הן:

1. פינלנד

2. איסלנד

3. דנמרק

4. קוסטה ריקה

5. שוודיה

6. נורווגיה

7. הולנד

8. ישראל

9. לוקסמבורג

10. שווייץ

כפי שכבר צוין, פינלנד שומרת על הובלה מוחלטת באירופה, קוסטה ריקה – במרכז אמריקה, וישראל – במזרח התיכון.

באוסטרליה ואוקיאניה המדינה המאושרת ביותר היא ניו זילנד, המדורגת במקום ה-11 במדד העולמי, בצפון אמריקה – מקסיקו (מקום 12), בדרום-מזרח אסיה – טייוואן (26) וסינגפור (36), בדרום אמריקה – אורוגוואי (31), במרכז אסיה – קזחסטן (33), באפריקה – מאוריציוס (73), וביבשת עצמה – לוב (81).

במרחב הפוסט-סובייטי, המאושרות ביותר באופן מסורתי הן המדינות הבלטיות החברות באיחוד האירופי, כאשר המיקום הגבוה ביותר שייך לליטא (28). מבין מדינות ברית המועצות לשעבר שאינן חברות באיחוד האירופי, קזחסטן מדורגת במקום הגבוה ביותר – כמדינה המאושרת ביותר במרכז אסיה.

אושר עולמי 2025: באילו מדינות אנשים הכי מרוצים מחייהם

טופ-10 המדינות האומללות ביותר בעולם

בקצה השני של הדירוג נמצאות מדינות המתמודדות עם סכסוכים, עוני וחוסר יציבות פוליטית.

אפגניסטן נותרה מזה שנים רבות המדינה בעלת רמת שביעות הרצון הנמוכה ביותר מהחיים. עשר המדינות האומללות ביותר מורכבות ממדינות אפריקאיות (טנזניה, מצרים, הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו, בוטסואנה, זימבבואה, מלאווי וסיירה לאון), וכן שתי מדינות מזרח-תיכוניות – לבנון ותימן.

עשר המדינות בעלות רמת האושר הנמוכה ביותר הן:

1. אפגניסטן

2. סיירה לאון

3. מלאווי

4. זימבבואה

5. בוטסואנה

6. תימן

7. לבנון

8. הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו

9. מצרים

10. טנזניה

מלבד אפגניסטן הסוגרת את הדירוגים בעקביות זה שנים (המדינה האומללה ביותר במרכז אסיה), רמת האושר נמצאת בתחתית גם בסיירה לאון (המדינה האומללה ביותר באפריקה) ובתימן (במזרח התיכון).

בדרום-מזרח אסיה הדירוג הנמוך ביותר שייך למיאנמר. אוקראינה היא המדינה האומללה ביותר לא רק מבין המדינות הפוסט-סובייטיות, אלא באירופה כולה, ונצואלה – בדרום אמריקה, טרינידד וטובגו – במרכז אמריקה, וקנדה (!) – בצפון אמריקה.

עורכי הדירוג לא חישבו את רמת האושר עבור מדינות איים רבות באוסטרליה ואוקיאניה.

המדינות המאושרות ביותר בעולם לשנת 2024

מגמות גלובליות

בין אזורי העולם, מדדי האושר צומחים בקצב המהיר ביותר במרכז ומזרח אירופה – מדינות הגוש הסוציאליסטי לשעבר. צ׳כיה, סלובניה וקוסובו כבר נכללות בעשרים המובילות בעולם.

גם אמריקה הלטינית נמצאת בעלייה. מלבד קוסטה ריקה, שזינקה לצמרת, מקסיקו ממוקמת בעשרייה השנייה (מקום 12), ובליז (27) מציגה עלייה בשנים האחרונות.

המערב מאבד עמדות. ארה״ב, קנדה, אוסטרליה ושורה של מדינות אירופיות, אשר לפני 10-15 שנה היו בפסגה ואף הקדימו את צפון אירופה, מציגות כיום ירידה ברמת האושר.

הצעירים כבר אינם מאושרים

הנתון המדאיג ביותר הוא הירידה החדה ביותר ברמת האושר שנרשמת בקרב צעירים, בייחוד במדינות דוברות אנגלית. מגמה זו צוברת תאוצה כבר כמעט דור שלם – ב-20 השנים האחרונות.

הסיבה לכך נעוצה, בין היתר, בהשפעת הסביבה הדיגיטלית. הרשתות החברתיות משנות את תפיסת החיים לרעה. המחקר מראה: שימוש פעיל ברשתות חברתיות קשור לירידה בשביעות הרצון מהחיים, במיוחד בקרב דור ה-Z.

סיבה נוספת היא היחלשות הקשרים החברתיים, וכתוצאה מכך – ירידה באמון במוסדות ובבני אדם, במיוחד במדינות המערב, מה שמשפיע ישירות על רמת האושר.

ארצות הברית אינה נכללת בטופ-20 של המדינות המאושרות ביותר זו השנה הרביעית ברציפות, וקנדה אינה נמנית עם עשרים הראשונות כבר שנים רבות.

העולם הופך למאושר יותר, אך לא עבור כולם

באופן כללי נשמרת מגמה חיובית: מספר המדינות ששיפרו את מדדיהן כפול כמעט ממספר המדינות שמצבן הורע.

עם זאת, התמונה הגלובלית הופכת למורכבת יותר. המובילות הוותיקות מאבדות בהדרגה את יתרונן, אזורים חדשים פורצים קדימה, ורמת האושר תלויה יותר ויותר לא רק בכלכלה, אלא גם באיכות הקשרים החברתיים, באמון ובסביבה הדיגיטלית.

כסף עדיין חשוב, אך הגורם המכריע הופך להיות מידת התמיכה, הביטחון והחיבור לחברה שחשים האנשים, מסכמים המומחים של International Investment.

המדינות המאושרות ביותר לשנת 2023