מה יכולים זרים לקנות בשווייץ

האפשרויות העומדות בפני רוכשים זרים תלויות בראש ובראשונה במקום המגורים, בדרכון ובסוג הנכס. אזרחי האיחוד האירופי ומדינות איגוד הסחר החופשי האירופי (EFTA), המתגוררים בפועל בשווייץ, אינם נחשבים תושבי חוץ זרים על פי החוק לרכישת נדל״ן. הסדר דומה חל על אזרחי מדינות אחרות המחזיקים בהיתר תושבות קבע מסוג C.

זרים ממדינות שאינן חברות באיחוד האירופי או ב-EFTA, המתגוררים בשווייץ אך אינם מחזיקים בהיתר C, יכולים כיום לרכוש ללא אישור מיוחד בית או דירה במקום מגוריהם בפועל. הנכס חייב לשמש כמגורים עיקריים ולהירשם ישירות על שם הבעלים, וחל איסור להשכירו לצדדים שלישיים.

עבור רוכשים המתגוררים בחו״ל, האפשרויות מצומצמות בהרבה. לא ניתן לרכוש נכסי מגורים רגילים כהשקעה לצורך השכרה. תנאים נפרדים נקבעו עבור נכסי נופש, דירות נופש שנייה וחללים המשמשים לעסקים.

מי זקוק לאישור לרכישת נדל״ן

אישור לרכישת נדל״ן בשווייץ נדרש בעיקר מתושבי חוץ זרים. הגדרה זו כוללת זרים שאינם מתגוררים בשטח המדינה, וכן אזרחי מדינות שמחוץ לאיחוד האירופי ול-EFTA השוהים במדינה ללא אשרת תושבות קבע מסוג C.

ההגבלות חלות גם על עסקים, וכוללות חברות זרות וכן תאגידים הרשומים בשווייץ הנמצאים בפועל בשליטה זרה. החוק מביא בחשבון החזקות בהון, זכויות הצבעה וצורות מימון שונות.

ההחלטה לגבי כל עסקה מתקבלת על ידי הרשות המוסמכת בקנטון שבו ממוקם הנכס. רשות זו קובעת האם נדרש היתר והאם מתקיימות העילות החוקיות להנפקתו. הגבלות אזוריות נוספות מקבלות משקל מכריע במיוחד בעת רכישת דירת נופש או דירה שנייה.

כיצד מגבילה שווייץ רוכשים זרים

ההגבלות העיקריות מעוגנות בחוק הפדרלי לרכישת מקרקעין בידי זרים, הידוע בכינויו Lex Koller. מטרתו היא לפקח על העברת נדל״ן שוויצרי לבעלות זרה. החקיקה משלבת משטר היתרים לצד חריגים עבור קטגוריות מסוימות של רוכשים ונכסים.

האסדרה אינה חלה רק על רכישה ישירה של בית, דירה או קרקע. במקרים מסוימים נלקחות בחשבון גם מניות בחברות ובקרנות, זכויות שימוש בנכסים ועסקאות נוספות המעניקות למשקיע מעמד מעשי של בעלים. הודות לכך, ההגבלות עשויות לחול גם כאשר הרוכש הזר אינו רושם את הנכס ישירות על שמו.

עם זאת, Lex Koller אינו מטיל איסור גורף על זרים. עסקאות מסוימות דורשות אישור, בעוד שאחרות מותרות בלעדיו. למשל, משטר נפרד חל על נדל״ן המשמש באופן קבוע לפעילות עסקית, על דירת מגורים עיקרית של זרים המתגוררים במדינה, ועל נכסים מסוימים הנרכשים על ידי עובדים חוצי-גבול.

Lex Koller 2026: מה מבקשים לשנות

ב-22 בספטמבר 2026 הביעה המועצה הלאומית תמיכה ביוזמה להחמרת החקיקה, כאשר 123 צירים הצביעו בעד ו-54 התנגדו. ההצעה מתייחסת לדירות מגורים עיקריות ושניות, נכסי נופש, בנייני מגורים מרובי דירות ונכסים מסחריים. המשך ההליך תלוי בהחלטת מועצת הקנטונים.

בשלב זה אין מדובר באיסור שנכנס לתוקף. היוזמה הפרלמנטרית עוברת הליכי חקיקה, והפרמטרים הסופיים של ההגבלות האפשריות עשויים עוד להשתנות.

במקביל, המועצה הפדרלית גיבשה רפורמה משלה ב-Lex Koller. התוכנית הוצגה ב-15 באפריל 2026 ונפתחה להתייעצויות עד 15 ביולי. הממשלה הציעה להדק את הפיקוח בכמה מישורים במקביל: דירות מגורים עיקריות של אזרחי מדינות שלישיות, נדל״ן מסחרי, נכסי נופש וכן השקעות באמצעות קרנות וחברות.

עבור אזרחי מדינות שמחוץ לאיחוד האירופי ול-EFTA, אחת מהצעות המפתח נוגעת לדירת המגורים העיקרית. כיום, זר המתגורר בשווייץ יכול לרכוש נכס כזה ללא היתר, בכפוף לתנאים הקבועים. הממשלה מציעה להפוך את קבלת האישור לחובה. אם הבעלים יעזוב בהמשך את המדינה, יהיה עליו למכור את הנכס בתוך שנתיים. 

נדל״ן מסחרי וקרנות עבור זרים

שוק הנדל״ן המסחרי בשווייץ מפוקח כיום בצורה מקלה יותר בהשוואה לשוק המגורים. תושב חוץ זר יכול לרכוש ללא אישור מיוחד נכס המשמש באופן קבוע לפעילות עסקית: משרד, חנות, מרכז מסחרי, בית מלון, מסעדה, מחסן, מבנה תעשייה או כל חלל עסקי אחר.

הבעלים אינו חייב לפעול בעצמו מתוך המבנה שנרכש. הכללים הקיימים מאפשרים לרכוש נכס מסחרי כהשקעה ולהשכירו לחברה או לבעל עסק. עם זאת, דירות רגילות או בנייני מגורים אינם נחשבים לנדל״ן מסחרי רק משום שהם מניבים הכנסה משכירות.

הרפורמה של המועצה הפדרלית נועדה להפריד בין רכישת מבנה לצורך פעילות עסקית עצמית לבין השקעה שנועדה אך ורק להפקת הכנסה משכירות. ההצעה מבקשת לשמר את האפשרות הראשונה, אך להגביל את השנייה עבור תושבי חוץ זרים. אם סעיף זה יאושר, למשקיעים זרים יהיה קשה יותר לרכוש בנייני משרדים, מרכזים מסחריים ומבנים אחרים לצורכי השכרה.

השינויים נוגעים גם במכשירי השקעה. הממשלה מציעה להגביל רכישת מניות של חברות נדל״ן למגורים, יחידות השתתפות סחירות של קרנות נדל״ן ומניות של SICAV נדל״ני בידי זרים. לפיכך, הרפורמה משפיעה לא רק על רכישה ישירה של מבנים, אלא גם על הגישה לשוק באמצעות מכשירים פיננסיים.

נדל״ן נופש ומגורים בשווייץ

נכסי נופש בשווייץ נמנים כבר כיום עם הקטגוריות המפוקחות ביותר. תושב חוץ זר יכול לקנות בית או דירת נופש רק באותם קנטונים ורשויות מקומיות שבהם עסקאות כאלה מותרות. הרכישה דורשת קבלת היתר, ומספר הנכסים מוגבל במכסות שנתיות.

בדרך כלל, משפחה אחת רשאית להחזיק בנכס אחד בלבד מסוג זה. המגבלה הסטנדרטית לשטח מגורים נטו עומדת על 200 מ״ר, ושטח הקרקע לבית פרטי מוגבל ל-1,000 מ״ר. במקרים חריגים הרשויות עשויות לאשר שטח גדול יותר. מותר להשכיר דירות נופש לפרקי זמן קצרים, אך אין להפכן לנכס להשכרה קבועה.

המועצה הפדרלית מציעה לצמצם את המכסות ולשנות את כללי המכירה החוזרת. כיום, העברת נכס נופש מבעלים זר אחד לאחר אינה גורעת מהמכסה הקנטונלית בתנאים מסוימים. לפי המתווה המוצע, כל רכישה חדשה בידי זר תיספר במסגרת המכסה, מה שעלול לצמצם עוד יותר את ההיצע.

עסקאות בדירות מגורים שניות בשווייץ מוסדרות בצורה שונה. תושב חוץ זר רשאי לקבל אישור לרכישתן אם הדבר מותר בחקיקה הקנטונלית ואם יש לו זיקה הדוקה במיוחד לאזור המדובר. נסיעות חופשה שגרתיות, קיומם של קרובי משפחה או לימודים אינם מספקים לשם כך.

סוגיה נפרדת היא בנייני מגורים מרובי דירות. רכישת בניין מגורים לצורך הפקת תשואה משכירות אינה נהנית מההחרגה החלה על נדל״ן מסחרי. עבור תושב חוץ זר השקעות אלה כבר מוגבלות כיום, ויוזמת המועצה הלאומית מספטמבר קובעת במפורש החמרה נוספת של המגבלות על בנייני מגורים.

נדל״ן בשווייץ והזכות לאשרת שהייה

רכישת בית, דירה או כל נכס אחר אינה מקנה לזר זכות אוטומטית להתגורר במדינה. בעלות על נכס וקבלת אשרת שהייה בשווייץ מוסדרות בנפרד. גם שווי עסקה גבוה במיוחד אינו מהווה כשלעצמו עילה לקבלת מעמד תושב, ויש לעמוד בכל דרישות חוקי ההגירה.

 המערכת השוויצרית שונה מתוכניות הקיימות במדינות אחרות, שבהן השקעות בדיור או בנכסים מסחריים יכולות לשמש להסדרת מעמד חוקי. כאן האזרחות, מקום המגורים וסוג האשרה קובעים אילו כללים יחולו על העסקה והאם יידרש אישור לפי Lex Koller. עובדה זו חיונית עבור מי שרואה ברכישה הן השקעה והן חלק מתוכנית מעבר. עצם רכישת הנכס אינו פותר את סוגיית השהייה החוקית, וההחמרה האפשרית של Lex Koller עלולה לצמצם עוד יותר את אפשרויות הבחירה של תושבי חוץ.

לפי הערכת האנליסטים של International Investment, הרפורמה מעמיקה את ההפרדה בין הזדמנויות השקעה לבין זכויות הגירה. עבור רוכשים זרים עולה חשיבותה של בדיקה מוקדמת של תנאי העסקה, הדרישות הקנטונליות ומעמדם המשפטי האישי. אם הצעדים המוצעים יתקבלו, יידרש ניתוח קפדני במיוחד של השקעות במגזר המגורים, הנופש והמסחר.

קבלו ייעוץ בנושא השקעות בנדל״ן ממומחי International Investment

שאלות נפוצות (FAQ)

האם אזרח זר יכול לקנות נדל״ן בשווייץ?

כן. עם זאת, התנאים תלויים באזרחות, במקום המגורים ובסוג הנכס. עבור תושבי חוץ זרים, עסקאות רבות דורשות אישור מהרשויות הקנטונליות.

האם ניתן לקנות נדל״ן בשווייץ ללא אשרת שהייה?

כן, במקרים מסוימים. תושבי חוץ זרים יכולים לרכוש, בכפוף לכללים הקבועים, נכסי נופש ומסחר למשל. האפשרויות לרכישת נכסי מגורים רגילים מצומצמות בהרבה.

האם זר יכול לקנות דירה לצורך השכרה?

דירת מגורים רגילה הנרכשת אך ורק לשם הפקת הכנסה משכירות אינה נחשבת לנדל״ן מסחרי הנגיש בחופשיות לתושבי חוץ זרים. השקעות מסוג זה מוגבלות באופן משמעותי.

מהו Lex Koller?

Lex Koller הוא הכינוי המקובל לחקיקה הפדרלית המסדירה רכישת נדל״ן שוויצרי בידי זרים. החוק מגדיר באילו מקרים נדרש אישור ואילו חריגים חלים על קטגוריות שונות של נכסים ורוכשים.

האם קניית נדל״ן בשווייץ מעניקה זכות לאשרת שהייה?

לא. בעלות על נדל״ן אינה מהווה כשלעצמה עילה לקבלת אשרת שהייה.

האם שווייץ אסרה על זרים לרכוש נדל״ן בשנת 2026?

לא. המועצה הלאומית הביעה תמיכה בהחמרת Lex Koller, והמועצה הפדרלית גיבשה הצעת רפורמה משלה, אך ההגבלות החדשות נכון ל-6 באוקטובר 2026 טרם נכנסו לתוקף.

המדד השווה 39 מדינות OECD

מדד Forever Renter Global Index נערך על ידי החברה האוסטרלית Luxo Living. מדובר במחקר פרטי ולא בדירוג רשמי של ארגון ה-OECD. המחברים השתמשו בנתונים ממאגר ה-OECD ומסדרות סטטיסטיות נוספות לשנים האחרונות הזמינות בין 2017 ל-2024.

הציון הסופי כלל את שיעור השוכרים, שיעור בעלי הדירות, הוצאות השוכרים על דיור ביחס להכנסה הפנויה, שיעור משקי הבית עם נטל הוצאות דיור חריג, צפיפות דיור, מספר החדרים לאדם והשינוי ביחס בין מחירי הדיור להכנסות מאז שנת 2015.

במקום הראשון בדירוג העולמי זכתה קולומביה עם 71.4 נקודות מתוך 100, במקום השני דנמרק עם 67.2, ובמקום השלישי צ׳ילה עם 64.2. לוקסמבורג ושווייץ חלקו את המקום הרביעי עם 59.7 נקודות. גרמניה דורגה במקום ה-12, פורטוגל ב-14, ארה״ב ב-16 והולנד במקום ה-17.

עורך המדד עצמו מזהיר כי הציון הסופי משקף את מידת ההשתרשות של השכירות, ולא את נגישות הדיור כשלעצמה. מדינה יכולה לקבל ציון גבוה בשל שוק שכירות מפותח, אף שתושביה אינם מתמודדים בהכרח עם משבר דיור חמור יותר.

שווייץ וגרמניה נותרו שווקים של שוכרים

בדירוג, שיעור השוכרים בשווייץ עומד על 61.2% — הנתון הגבוה ביותר מבין המדינות שנבדקו. לגבי גרמניה נמסר על 55.4%, אוסטריה 43.7%, הולנד 41.2% ושוודיה 38.9%.

לא ניתן להשוות נתונים אלה ישירות לדירוגים בינלאומיים אחרים: במקורות שונים המדד עשוי להתייחס לשיעור משקי הבית או האוכלוסייה, ושנות הבדיקה משתנות.

נתונים עדכניים של Eurostat מראים כי בשנת 2024, 68% מאוכלוסיית האיחוד האירופי התגוררו בדירה בבעלותם וכ-32% בדיור שכור. גרמניה נותרה המדינה היחידה באיחוד שבה השוכרים היוו את רוב האוכלוסייה — 53%. באוסטריה שיעורם הגיע ל-46%, ובדנמרק ל-39%.

בקצה השני של השוק נמצאות מדינות מרכז ומזרח אירופה. ברומניה 94% מהאוכלוסייה היו בעלי דירות, בסלובקיה 93% ובהונגריה 92%.

לפיכך, לא ניתן לדבר על מודל אירופי אחיד. בגרמניה ובשווייץ קיים מגזר שכירות רחב מזה עשרות שנים, הקשור בין היתר למבנה השוק ולרגולציה. ברומניה, סלובקיה ומדינות נוספות, בעלות על דירה ממשיכה להיות צורת המגורים העיקרית.

עליית המחירים מקשה על המעבר משכירות לבעלות

שינוי המשותף למדינות רבות קשור בעלויות הרכישה. מחירי הדיור ממשיכים לעלות בקצב מהיר יותר מדמי השכירות.

ברבעון הראשון של 2026 עלו מחירי נדל״ן למגורים באיחוד האירופי ב-5.1% לעומת התקופה המקבילה אשתקד, בעוד דמי השכירות עלו ב-3%. בהשוואה לרבעון הרביעי של 2025, עלו המחירים ב-1.2% נוספים, ודמי השכירות ב-0.7%.

הנדל״ן התייקר במהירות מיוחדת בפורטוגל, בולגריה וסלובקיה. בהשוואה לממוצע של שנת 2025, עלו המחירים במדינות אלה עד לרבעון הראשון של 2026 ב-10.3%, 9.4% ו-9.1% בהתאמה.

מבט על טווח זמן ארוך יותר ממחיש את גודל הפער שנצבר. משנת 2015 ועד הרבעון השלישי של 2025, מחירי הדיור באיחוד האירופי עלו בכמעט 65%, בעוד דמי השכירות עלו בכ-22% בלבד. בפורטוגל התייקר הנדל״ן לאורך העשור בכ-180%, בליטא ב-168% ובבולגריה ב-157%.

עבור משק בית השוכר דירה ובמקביל חוסך להון עצמי, מגמה זו יוצרת לחץ כפול: השכירות גוזלת חלק מההכנסה השוטפת, והסכום הנדרש לרכישה ממשיך לזנק.

פורטוגל מדגימה את גבולות שיעור הבעלות הגבוה

פורטוגל מציגה היטב מדוע שיעור הבעלות על דיור כשלעצמו מעיד מעט מאוד על נגישות השוק.

במדד Forever Renter, 72.1% ממשקי הבית הם בעלי דירות, ורק 18.5% הם שוכרים. לצד זאת, מדד יחס מחירי הנדל״ן להכנסה הגיע ל-148.8 בהשוואה לבסיס של שנת 2015 (100). זהו הנתון הגבוה ביותר מבין מדינות הדירוג שלגביהן היו נתונים זמינים.

ה-OECD מציין במיוחד כי הגידול בביקוש לצד מגבלות היצע מבניות פגעו קשות בהישג ידם של בתי המגורים בפורטוגל. לצעירים קשה יותר הן לרכוש דירה והן למצוא דיור בר-השגה להשכרה, ושוק שכירות שאינו מפותח דיו מגביל את הניידות. הארגון ממליץ למדינה להגדיל את ההיצע, לפתח דיור ציבורי ובר-השגה להשכרה ולנצל ביעילות רבה יותר את מאגר הדיור הקיים.

מכאן ששיעור בעלות גבוה יכול להתקיים לצד חסמי כניסה קשים ביותר עבור דור הקונים החדש.

צעירים באירופה מתמודדים עם המחסום הגבוה ביותר

בעיית הנגישות בולטת במיוחד בקרב משקי בית צעירים. הנציבות האירופית הגדירה בשנת 2026 את דיור הצעירים כתחום נפרד במדיניות הדיור שלה.

בשנת 2024, כ-27% מתושבי האיחוד האירופי בגילאי 15 עד 29 חיו במשקי בית צפופים, לעומת 17% מכלל האוכלוסייה. בקרב צעירים שנמצאו בסיכון לעוני, הנתון הגיע ל-42%.

יותר מאחד מכל עשרה אירופאים בגילאי 20–29 התגורר במשק בית שבו הוצאות הדיור עלו על 40% מההכנסה הפנויה. עבור צעירים רבים המשמעות היא עזיבה מאוחרת יותר של בית ההורים, שכירות משותפת עם שותפים או חיסכון ממושך להון עצמי ראשוני.

ה-OECD מציין עוד כי ביותר ממחצית ממדינות הארגון, רוב הצעירים בני 20–29 מתגוררים עם הוריהם. בקרב שוכרים בעלי הכנסה נמוכה, כ-2 מתוך 5 מוציאים על שכירות מעל 40% מהכנסתם הפנויה.

לכן, שכירות ארוכת טווח הופכת בראש ובראשונה לתוצאה של מעבר מאוחר יותר לבעלות עצמאית על דיור, אף שעבור חלק מהאוכלוסייה היא נותרת מודל מגורים מועדף מתוך בחירה.

שיעור בעלות גבוה אינו מבטיח דיור מרווח

במדינות מרכז ומזרח אירופה, לבעלות הנרחבת יש חולשה אחרת. הדירה שייכת לרוב למשפחה, אך האפשרויות להחליף דירה או לרכוש נכס מרווח יותר מוגבלות.

בשנת 2024, 40.7% מאוכלוסיית רומניה חיו במשקי בית בצפיפות יתר. בלטביה עמד הנתון על 39.3%, בבולגריה 33.8%, בפולין 33.7% ובקרואטיה 31.7%.

הממוצע באיחוד האירופי עמד על 16.9%.

לפיכך, אין לראות בבעלות וברווחת דיור מושגים נרדפים. משק בית יכול להחזיק בדירה ללא משכנתא, אך להתגורר בה כמה דורות יחד בשל עלויות המעבר הגבוהות.

ולהיפך, שוק שכירות מפותח כשלעצמו אינו מעיד על עוני. בשווייץ, חלק ניכר מהאוכלוסייה שוכר דירות במשך עשרות שנים תוך צפיפות דיור נמוכה יחסית. כאן השכירות מהווה ענף מלא ומשמעותי בשוק הדיור, ולא רק שלב מעבר זמני בדרך לרכישה.

״שכירות לכל החיים״ נותרה מושג יחסי

המגבלה העיקרית של מדד Forever Renter טמונה בשמו. המחקר אינו עוקב אחר אותם משקי בית לאורך עשרות שנים ואינו מראה כמה שוכרים אכן לעולם לא יהפכו לבעלי דירות.

המדד מאחד נתונים משנים שונות ומשקלל אותם לציון אחיד. שיעור שוכרים גבוה, נדל״ן יקר והוצאות דיור כבדות מעלים את הדירוג, אך אין בכך כדי לחזות את מסלול חייו העתידי של אדם מסוים.

תוצאה דומה עשויה להיווצר במערכות דיור שונות לחלוטין. בגרמניה השכירות היא צורת מגורים נפוצה ויציבה מוסדית מזה זמן רב. בפורטוגל הבעיה העיקרית היא הזינוק החד בעלויות הרכישה. במדינות מזרח אירופה שיעור השוכרים נמוך, אך צעירים עשויים להישאר זמן רב יותר עם ההורים במקום לצאת לשוק השכירות.

משום כך, הטענה שאירופה עוברת באופן גורף מבעלות לשכירות לכל החיים עדיין מקדימה את ההוכחות הסטטיסטיות.

משבר הדיור כבר הפך לאתגר כלכלי באיחוד האירופי

הרשויות באירופה מכירות בכך שבעיית נגישות הדיור הפכה למערכתית. בשנת 2026 ייחדה הנציבות האירופית לראשונה את שוק הדיור כפרק עצמאי ב-European Semester — הניתוח השנתי של המדיניות הכלכלית במדינות האיחוד.

בין הבעיות העיקריות שצוינו: היקף בנייה בלתי מספק, הליכי רישוי מורכבים, מחסור בדיור ציבורי, ניצול לא יעיל של המאגר הקיים ושחיקת הנגישות עבור מעמד הביניים והצעירים. הנציבות אף קושרת בין נדל״ן יקר לפגיעה בניידות עובדים ובתחרותיות של הערים.

מצב זה משנה גם את שוק ההשקעות. אם משקי בית דוחים את המעבר לרכישת דירה, הביקוש לשכירות איכותית לטווח ארוך נשמר לאורך זמן. עבור יזמים ומשקיעים מוסדיים, הדבר תומך בעניין בבנייני מגורים המיועדים להשכרה (Build-to-Rent), בדיור לסטודנטים ובפורמטים מנוהלים נוספים.

עם זאת, הפוטנציאל הכלכלי של מגזר זה תלוי ברגולציית השכירות המקומית, מחירי הקרקעות, המסים ויכולתם של השוכרים לעמוד במחירי השוק. ביקוש גבוה אינו מבטיח כשלעצמו כדאיות או נגישות.

כפי שמדווחים מומחי International Investment, הנתונים אכן מצביעים על עלייה בחסמים למעבר משכירות לבעלות, במיוחד עבור קונים צעירים, אך המונח ״שכירות לכל החיים״ עדיין מקדים את הסטטיסטיקה. שני שלישים מתושבי האיחוד האירופי עדיין חיים בדירה בבעלותם, ושיעורי השוכרים הגבוהים בגרמניה או בשווייץ משקפים במידה רבה מבנה שוק שהתגבש לפני זמן רב. עבור משקיעים, המשמעותית יותר היא תופעה אחרת: תקופת השכירות עד לרכישה הראשונה מתארכת, ומספר משקי הבית הזקוקים למגזר שכירות מקצועי ויציב הולך וגדל. אם ההיצע לא יגדל במקביל לביקוש, הדבר עשוי לתמוך בשוק פרויקטי השכירות ובו בזמן להחריף את בעיית הנגישות לדיור.

קבלו ייעוץ בנושא השקעות נדל״ן ממומחי International Investment

שאלות ותשובות: שכירות דיור לטווח ארוך באירופה

האם רוב האירופאים שוכרים או מחזיקים בדירה בבעלותם?

באיחוד האירופי הבעלות היא השלטת. על פי נתוני 2024, 68% מהאוכלוסייה גרו בדירה בבעלותם, וכ-32% בדיור שכור.

היכן באירופה יש הכי הרבה שוכרים?

בקרב מדינות האיחוד האירופי, השכירות שולטת בגרמניה, שם כ-53% מהאוכלוסייה שוכרים דירה. שיעור גבוה נרשם גם באוסטריה ובדנמרק. מבין מדינות אירופה הרחבות יותר, שווייץ בולטת במיוחד.

מדוע צעירים אירופאים נשארים שוכרים לזמן ממושך יותר?

הסיבות העיקריות קשורות בעלייה מהירה במחירי הנדל״ן, צורך בהון עצמי גבוה, משכנתאות יקרות והוצאות שכירות שוטפות המקשות על חיסכון.

האם זה נכון שאירופה עוברת לשכירות לכל החיים?

אין כיום נתונים מספקים לקביעה חד-משמעית כזו. מדד Forever Renter אינו עוקב אחר משך השכירות של אנשים ספציפיים ואינו מראה איזה שיעור מהשוכרים לא ירכוש דירה לעולם.

היכן שיעור בעלי הדירות הוא הגבוה ביותר?

באיחוד האירופי בשנת 2024 נרשמו השיעורים הגבוהים ביותר ברומניה (94%), סלובקיה (93%) והונגריה (92%).

מדוע שיעור בעלות גבוה אינו מעיד תמיד על דיור בר-השגה?

חלק מבעלי הדירות קיבלו אותן בעבר או גרים בנכס משפחתי. עבור רוכש חדש, הכניסה לשוק עלולה להיות קשה משמעותית. שיעור בעלות גבוה עשוי להתקיים גם לצד צפיפות דיור וניידות נמוכה.

באיזה קצב מתייקר הדיור באירופה?

ברבעון הראשון של 2026 עלו המחירים באיחוד האירופי ב-5.1% בחישוב שנתי, בעוד השכירות עלתה ב-3%. בעשור האחרון עלו מחירי הנדל״ן בקצב מהיר בהרבה מדמי השכירות.