עזיבות ממושכות מישראל נותרות ברמות שיא
בשנת 2025 עזבו 90,922 אזרחי ישראל את המדינה לשלושה חודשים לפחות. הנתון כמעט זהה לתוצאת שנת 2024 ואישר כי הזינוק בעזיבות הממושכות, שהחל ב-2023, טרם הסתיים. עם זאת, אין לראות בנתונים אלה את מספר האזרחים שהיגרו לצמיתות.
מספר העוזבים נותר זו השנה השלישית סביב 90 אלף
בשנת 2025 שהו 90,922 ישראלים בחו״ל לפחות שלושה חודשים ברציפות. בשנת 2024 עמד מספרם על 91,499, ובשנת 2023 — על 86,509. הירידה בשנה האחרונה הסתכמה ב-577 איש בלבד, שהם 0.6%. בהשוואה לשנת 2023 נרשמה עלייה של 5.1%.
לפני הזינוק החד בפעילות ההגירה, הנתונים היו נמוכים משמעותית. בשנים 2010–2019 עזבו בממוצע כ-60 אלף ישראלים מדי שנה לתקופה של שלושה חודשים ומעלה. התוצאה של שנת 2025 גבוהה מרף זה בכ-51.5%.
לפי נתוני Globes מ-3 באוגוסט 2026, החישובים בוצעו על ידי פרופסור איתי אטר מבית הספר לניהול ע״ש קולר באוניברסיטת תל אביב, פרופסור ניתאי ברגמן מבית הספר לכלכלה והדוקטורנט דורון זמיר. החוקרים ניתחו נתונים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה וכללו רק אזרחים שהתגוררו בישראל לפחות שלוש שנים לפני עזיבתם. סינון זה נועד לצמצם את השפעת ההגירה החוזרת קצרת הטווח של אנשים שהגיעו מרוסיה ומאוקראינה לאחר פרוץ הסכסוך בין המדינות, אך אינו מוציא מכלל חשבון את מי שהספיקו לחיות בישראל שלוש שנים. פרופסור אטר ציין כי חלק מהעוזבים יחזרו כעבור מספר חודשים או שנה, אך היקף העזיבה עצמו נותר ברמות שיא.
שלושה חודשים בחו״ל אינם מהווים הגירה סופית
המגבלה העיקרית של המדד החדש קשורה למשך תקופת המעקב. היעדרות מהארץ במשך שלושה חודשים עשויה לנבוע ממעבר מגורים, אך גם מלימודים, עבודה זמנית, רילוקיישן, טיפולים רפואיים, טיפול בבני משפחה או טיול ממושך.
לפיכך, הניסוח ״90,922 מהגרים״ יהיה נחרץ מדי. מדויק יותר להתייחס לאזרחים שעזבו את ישראל לשלושה חודשים לפחות, או לעזיבות ממושכות.
החוקרים בחרו בקריטריון זה מאחר שנתונים מלאים אודות התנהגות העוזבים לאורך 12 החודשים העוקבים מתקבלים בעיכוב ניכר. באוגוסט 2026 עדיין לא ניתן לקבוע באופן סופי כמה מתוך האזרחים שעזבו את המדינה ב-2025 אכן העתיקו את מרכז חייהם לחו״ל לצמיתות.
הפרסום גם אינו כולל מקדם מתאם מאומת בין מדד שלושת החודשים למדד השנתי, ואינו מציג הערכה מהימנה למספר המהגרים השנתי העתידי. לכן, טענות בדבר מתאם של 0.96 והערכות של 45–50 אלף מהגרים לצמיתות יש לסייג כבלתי מאומתות במקור המידע הראשוני הזמין.
הסטטיסטיקה הרשמית משתמשת במתודולוגיה מחמירה יותר
הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בישראל מגדירה מהגר לטווח ארוך כאזרח שבמהלך שנה ממועד עזיבתו הראשונית שהה בחו״ל לפחות תשעה חודשים במצטבר. שלושת החודשים הראשונים להיעדרותו חייבים להיות רצופים.
הלמ״ס משייכת את האדם לא לשנת העזיבה הראשונית, אלא לשנה שבה נקבע — בתום מעקב של 12 חודשים — כי הוא עומד בקריטריונים של מהגר. כך למשל, אזרח שעזב לראשונה ב-2023 עשוי היה להיגרע ממצבת האוכלוסייה ולהיות מסווג כמהגר רק ב-2024.
לפי מתודולוגיה זו, בשנת 2024 הוכרו 82,774 ישראלים כמהגרים — עלייה של 39.4% בהשוואה ל-2023. כתושבים חוזרים לאחר שהות ממושכת בחו״ל הוכרו 24,150 איש. ההפרש עמד על מינוס 58,624 איש.
נתונים ראשוניים לשנת הקביעה 2025 מציגים 69.5 אלף מהגרים ו-18.8 אלף תושבים חוזרים. מאזן שתי הזרימות הללו עמד על מינוס 50.7 אלף איש. אזרחים אלה לא בהכרח יצאו לראשונה דווקא בשנה הקלנדרית 2025: חלקם עשויים היו לעזוב את הארץ שנה קודם לכן.
בשנת 2024 הגיל החציוני של המהגרים עמד על 31.9 שנים. קבוצת הגילאי 20 עד 39 היוותה כ-40% מכלל העוזבים, על אף שחלקה באוכלוסיית המדינה עמד על 26.5%. גברים היוו 51.5% מהמהגרים, ונשים — 48.5%. מקרב האזרחים הנשואים, 80.4% עזבו באותה שנה יחד עם בני זוגם.
אין לערבב בין שני מאזני ההגירה
מאזן האזרחים הישראלים שעזבו לטווח ארוך מול התושבים החוזרים אינו שווה למאזן ההגירה הכולל של המדינה.
הנתון של מינוס 50.7 אלף לשנת 2025 משקלל אך ורק את ההפרש בין אזרחים שהוכרו כמהגרים לבין אזרחים שחזרו לאחר שהות ממושכת בחו״ל. הוא אינו כולל עולים חדשים, חלק מהמתאזרחים וקבוצות נוספות שנוספו לראשונה לאוכלוסייה באותה שנה.
מאזן ההגירה הכולל מחושב בצורה רחבה יותר: הוא משווה את סך זרם הנכנסים לאוכלוסייה מול סך היוצאים. לכן, הטענה כי הנתון הרשמי של מינוס 50.7 אלף מייצג את גריעת ההגירה הנקייה של כלל ישראל אינה נכונה.
גם שיוך הזמנים שונה. המספר 90,922 מתייחס לאנשים שעזבו בשנת 2025 לשלושה חודשים לפחות. הנתון של 69.5 אלף מתייחס לאזרחים שהוכרו רשמית כמהגרים לטווח ארוך במהלך שנת הקביעה 2025 לאחר השלמת המעקב. השוואה ישירה בין נתונים אלה ללא הסבר מתודולוגי מטעה את הקורא.
ההגירה הכוללת מאטה את קצב גידול האוכלוסייה בישראל
מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית העריך את מאזן ההגירה הכולל של ישראל בשנת 2024 בכמינוס 26 אלף איש. לשנת 2025 חזה מרכז המחקר מאזן שלילי של כ-37 אלף איש, תוך התחשבות לא רק באזרחים שעזבו וחזרו, אלא גם בזרימות הגירה בינלאומיות נוספות.
על רקע הירידה בריבוי הטבעי, הגירה שלילית זו עלולה הייתה להאט את קצב גידול האוכלוסייה ל-0.9% בשנת 2025. במרכז הדגישו כי מדובר בהערכה המבוססת על הנתונים שהיו זמינים בעת המחקר, ולא בתוצאה סופית של סטטיסטיקה שנתית מלאה.
המחקר הצביע גם על כך שבקרב ילידי ישראל חל שינוי הדרגתי ביעדי ההגירה. חלקם של היעדים המסורתיים, בהם ארה״ב, בריטניה ואוסטרליה, הולך ומצטמצם, בעוד שגרמניה, קפריסין ומדינות מזרח אסיה תופסות מקום משמעותי יותר. החוקרים מייחסים זאת לתפקידו הגובר של אורח החיים, ולא רק של פוטנציאל ההשתכרות וההזדמנויות המקצועיות.
העזיבה פוגעת באוכלוסייה בגיל העבודה
להרכב הגילאים של המהגרים יש משמעות כלכלית גדולה יותר מאשר למספר המוחלט של העוזבים. הייצוג הבולט ביותר הוא של אזרחים הנמצאים בראשית דרכם או באמצע הקריירה המקצועית. עזיבתם עלולה לצמצם את בסיס המס, את הצריכה המקומית ואת היצע כוח האדם המיומן.
רגישים במיוחד הם ענפים שבהם הכשרת מומחים אורכת שנים רבות: רפואה, הנדסה, מחקר מדעי ופיתוח טכנולוגיות מתקדמות. עם זאת, הנתונים הזמינים לשנת 2025 אינם מאפשרים לקבוע במדויק כמה רופאים, מהנדסים, מדענים או עובדי הייטק עזבו את המדינה.
אזהרתו של פרופסור אטר בדבר עזיבה אפשרית של נציגי מקצועות אלה מהווה הערכת מומחה, ולא תוצאה של סיווג מקצועי פרטני של כל 90,922 העוזבים. לכן, מוקדם לקבוע כי הנתונים הסטטיסטיים כבר הוכיחו ״בריחת רופאים״ או ״יציאת עובדי הייטק״ בקנה מידה נרחב.
הבחירות הפכו לגורם של אי-ודאות
פרופסור אטר ציין כי חלק מהאזרחים עשויים לדחות את החלטתם הסופית עד לאחר הבחירות. עמדה זו משקפת אי-ודאות פוליטית, אך אינה מוכיחה כי הבחירות הן הסיבה המרכזית להגירה.
נתוני מעברי הגבול אינם חושפים את המניעים האישיים של כל אדם. החלטה על עזיבה ממושכת עשויה לנבוע בו-זמנית משיקולי ביטחון, יוקר הדיור, תעסוקה, חינוך הילדים, מיסוי, החזקת אזרחות נוספת, האקלים הפוליטי ונסיבות משפחתיות.
בנוסף, ניידות גבוהה של אזרחים משכילים ובעלי אמצעים אינה ייחודית לישראל בלבד. פרופסור אלכס ויינרב ציין כי האצה בהגירת בעלי השכלה אקדמית נרשמת גם בבריטניה, בצרפת ובארה״ב. האפשרות לעבוד מרחוק ולשמר את רמת ההכנסה בעת מעבר מקלה על הניידות הבינלאומית של אנשי מקצוע.
הסיכון העיקרי נעוץ במשך גל העזיבה
שנה בודדת של היקף עזיבה גבוה אינה גוררת בהכרח השלכות דמוגרפיות בלתי הפיכות. חלק מהאזרחים חוזרים בתום הלימודים, עם סיום חוזה עבודה או לאחר התייצבות המצב האישי.
איתות מדאיג יותר הוא התמשכותם של נתונים גבוהים לאורך מספר שנים רצופות. מספר העוזבים לשלושה חודשים לפחות חוצה את רף ה-86 אלף זו השנה השלישית, והמאזן הרשמי בין העוזבים לטווח ארוך לתושבים החוזרים נותר שלילי באופן מובהק.
הערכת הנזק ארוך הטווח תתאפשר רק לאחר פרסום נתונים על אודות חזרות לארץ, משך השהות בחו״ל, גיל, השכלה, מקצועות ורמות ההכנסה של העוזבים. ללא נתונים אלה לא ניתן להבחין בין ניידות זמנית לבין העתקה קבועה של הון אנושי למדינות אחרות.
כפי שמדווחים מומחי International Investment, הנתונים הסטטיסטיים מאשרים תקופה ממושכת של עזיבה מוגברת, אך אינם מספקים עילה להגדיר את כל 90,922 האזרחים כמהגרים לצמיתות. המדד המטריד ביותר אינו עצם ההיעדרות בת שלושת החודשים, אלא שילובם של מספר גורמים: רצף של שלוש שנות עזיבה גבוהה, ירידה במספר התושבים החוזרים וחלקם המשמעותי של צעירים בגיל העבודה. עם זאת, הצהרות פוליטיות על ״יציאת אוכלוסייה״ וניסיונות לייחס את המגמה כולה לסיבה יחידה חוטאים למורכבות המציאות. לצורך הערכה מדויקת יידרשו נתונים סופיים על משך ההגירה ועל הרכב העוזבים.
שאלות ותשובות: הגירה מישראל
כמה ישראלים עזבו בשנת 2025?
לפחות 90,922 אזרחים עזבו את ישראל לשלושה חודשים ומעלה. נתון זה משקף עזיבות ממושכות ולא הגירה לצמיתות.
מדוע לא ניתן להגדיר את כל העוזבים כמהגרים?
חלק מהאזרחים שהו בחו״ל באופן זמני ועשויים לחזור בתום עבודה, לימודים, טיפול רפואי או נסיעה ממושכת. להכרה רשמית כמהגר נדרש קריטריון מחמיר יותר.
כיצד ישראל מגדירה רשמית מהגר לטווח ארוך?
מדובר באזרח ששהה בחו״ל לפחות תשעה חודשים במצטבר במהלך השנה שלאחר עזיבתו, כאשר שלושת החודשים הראשונים להיעדרותו היו רצופים.
כמה מהגרים לטווח ארוך נרשמו בשנת 2025?
לפי נתונים ראשוניים, בשנת הקביעה 2025 הוכרו 69.5 אלף אזרחים כמהגרים. אין פירוש הדבר שכולם עזבו את ישראל לראשונה דווקא בשנת 2025.
מה משמעות המאזן של מינוס 50.7 אלף?
זהו ההפרש בין 69.5 אלף מהגרים שהוכרו רשמית לבין 18.8 אלף תושבים חוזרים. נתון זה אינו מהווה את מאזן ההגירה הכולל של ישראל, מאחר שאינו כולל את כל קטגוריות הנכנסים לארץ.
מי נוטה יותר לעזוב את ישראל?
לפי נתוני הלמ״ס לשנת 2024, כ-40% מהמהגרים היו בני 20 עד 39 — שיעור הגבוה משמעותית מחלקם באוכלוסיית המדינה בכללותה.
האם יש עזיבה של רופאים ועובדי הייטק מישראל?
חוקרים רואים בקבוצות אלה אוכלוסיות בעלות פוטנציאל ניידות גבוה, אך המידע שפורסם לשנת 2025 אינו מכיל פילוח מלא של העוזבים לפי מקצוע.
מדוע הנתונים במחקרים השונים אינם זהים?
המקורות משתמשים בתקופות מעקב שונות, בהגדרות שונות למהגר ובכללי שיוך זמנים שונים. מדדי היעדרות בת שלושה חודשים, הגירה רשמית לטווח ארוך ומאזן הגירה כולל בוחנים תופעות שונות.