שיעור תושבי יפן המצפים לעליית מחירים במהלך השנה הקרובה הגיע לשיא של 90,4% במסגרת שיטת המדידה הנוכחית. ההערכה הממוצעת של ההתייקרות העתידית עלתה מ-11,4% ל-13,1%, אף שאינפלציית המחירים לצרכן בפועל עמדה במאי על 1,5%. הפער בין הנתונים הסטטיסטיים הרשמיים לתפיסת משקי הבית מגביר את הלחץ על בנק יפן, שהעלה ביוני את הריבית ל-1% ונערך לעדכן את התחזית הכלכלית בסוף יולי.
תשעה מתוך עשרה יפנים מצפים להמשך עליות המחירים
הסקר נערך בין ה-7 במאי ל-9 ביוני בקרב 4 אלף תושבי יפן מגיל 20 ומעלה. מענה תקף התקבל מ-2 031 משתתפים, המהווים 50,8% מהמדגם. המשיבים יכלו לשלוח את השאלון בדואר או למלא אותו באופן מקוון. המחקר בוחן את תפיסת הציבור ואינו מהווה תחזית מקרו-כלכלית מקצועית.
על עלייה משמעותית במחירים במהלך השנה דיווחו 40,5% מהמשתתפים, לעומת 29,2% בסקר שנערך במרץ. 49,9% נוספים צופים התייקרות מתונה. השיעור הכולל זינק ל-90,4% לעומת 83,7% והגיע לרמתו הגבוהה ביותר מאז ספטמבר 2006, העת שבה עבר הרגולטור לשיטת הסקרים הנוכחית באמצעות הדואר.
רק 6,7% מעריכים כי המחירים כמעט לא ישתנו. ירידה קלה נחזית על ידי 1,5%, ואילו באפשרות של הוזלה משמעותית של מוצרים ושירותים כמעט איש לא בחר. בחודש מרץ ציפו למחירים יציבים 12,4% מהמשיבים, כך שבתוך שלושה חודשים הצטמצמה קבוצה זו בכמעט מחצית.
ההתייקרות הממוצעת הצפויה בטווח של שנה הגיעה ל-13,1% לאחר 11,4% ברבעון הקודם. החציון נותר על רמה של 10%. כ-31,2% מהמשתתפים ציינו עלייה של יותר מ-10%, ו-30,3% נוספים בחרו בטווח שבין 5,1% ל-10%.
גם הציפיות לטווח הארוך ממשיכות לעלות
באופק של חמש שנים, 86,1% מהנשאלים מצפים לעליית מחירים. שיעור המצפים להתייקרות משמעותית עלה מ-46% ל-51,3%, ואילו שיעור המצפים לעלייה קלה ירד מ-36,6% ל-34,8%. התייצבות נחזית על ידי 9% בלבד מתושבי המדינה.
האינפלציה השנתית הממוצעת הצפויה במהלך חמש השנים הבאות עלתה מ-10,3% ל-10,8%. הערכת החציון נותרה על רמה של 5%. קרוב לרבע מהנשאלים הצביעו על עלייה ממוצעת של יותר מ-10% בשנה, ו-22,8% נוספים בחרו בטווח של 5,1% עד 10%.
ההסבר העיקרי לציפיות ארוכות הטווח היה גל התייקרויות המוצרים שנרשם לאחרונה. גורם זה נבחר על ידי 82,2% מהנשאלים המצפים להמשך עליות המחירים. רק 6% קישרו את האינפלציה העתידית לשיפור במצב הכלכלי. הציפיות הגבוהות משקפות במידה רבה ניסיון צרכני מצטבר, ולא ביטחון בצמיחה כלכלית מהירה.
אין לזהות את הציפיות עם תחזית אינפלציה מדויקת
תוצאות הסקר גבוהות בהרבה מהדינמיקה בפועל של מחירי הצרכן. המדד הכללי עלה במאי ב-1,5% במונחים שנתיים. המדד ללא מוצרי מזון טריים עלה ב-1,4%, ואילו המדד ללא מזון טרי ואנרגיה עלה ב-1,8%.
משקי הבית העריכו את עליית המחירים שכבר התרחשה ברמה גבוהה בהרבה מהסטטיסטיקה הרשמית. ההערכה הסובייקטיבית הממוצעת לשינוי המחירים בשנה החולפת עמדה על 16,5%, כאשר החציון עמד על 10%. על עלייה משמעותית דיווחו 68,5%, ו-26,8% נוספים חשו בעלייה מתונה.
פער זה מגביל את השימוש הישיר בנתון של 13,1% לצורכי תחזיות כלכליות. משתתפי הסקר אינם מעריכים סל מוצרים קבוע, אלא את הוצאותיהם האישיות. מוצרי צריכה תכופים, דלק, חשמל ושירותי יומיום משפיעים על התפיסה בעוצמה רבה יותר מפריטים שמחירם השתנה בשיעור זניח.
התשובות נוטות להתרכז סביב מספרים עגולים. חציון הציפיות לשנה אחת עומד על 10%, ובאופק של חמש שנים על 5%, למרות שיעד המדיניות המוניטרית הרשמי הוא 2%. עובדה זו מעידה על מרכיב סובייקטיבי ניכר במדד.
התייקרות המחירים נתפסת בעיקר באופן שלילי
עליות המחירים הנוכחיות נתפסות כהתפתחות שלילית בעיני 86,2% מהיפנים. באופן חיובי העריכו אותן רק 2,8%, בעוד 10,8% התקשו לקבוע את השלכותיהן. היחס כמעט לא השתפר במהלך שלושת החודשים, למרות הירידה באינפלציית הצרכנים בפועל.
מצבם הכלכלי של משקי הבית מוערך אף הוא באיפוק. 55% מהמשיבים דיווחו על הידרדרות במצבם בשנה האחרונה, בעוד 4,8% דיווחו על שיפור. המדד, המחושב כהפרש בין התשובות החיוביות לשליליות, עמד על מינוס 50,2 נקודות, בהשוואה למינוס 47,6 נקודות במרץ.
את המצב הכלכלי במדינה רואים כמורע 62,5% מהמשתתפים לעומת 51,8% ברבעון הקודם. שיפור זיהו 5,8%. במהלך השנה הקרובה צופים 49,9% הרעה נוספת, ורק 7,4% מצפים להתאוששות.
גם הערכת הסיכויים לטווח ארוך נחלשה. כ-44,7% סבורים שפוטנציאל הצמיחה של כלכלת יפן נמוך מרמתו הנוכחית, ו-36,5% צופים החמרה במצב משפחתם במהלך חמש השנים הקרובות.
ההוצאות גדלות מהר יותר מביטחון הצרכנים
על עלייה בהוצאות המשפחתיות בשנה החולפת דיווחו 60,3% מהתושבים, אולם אין פירוש הדבר בהכרח גידול בצריכה הריאלית. ייתכן שמשקי הבית מוציאים כסף רב יותר כדי לרכוש את אותה כמות מוצרים בשל עליות המחירים.
במהלך השנה הקרובה מתכוונים 41,8% מהנשאלים לצמצם הוצאות, ורק 11,8% מתכננים להגדילן. ההכנסה המשפחתית ירדה במהלך השנה אצל 27% מהמשתתפים ועלתה אצל 16,3%. לירידה עתידית בהכנסות מצפים 28,8%, בעוד 13,3% צופים עלייה.
הנתונים הסטטיסטיים הרשמיים מאשרים את זהירות הצרכנים. במאי ירדו ההוצאות הריאליות של משקי בית בני שני אנשים ומעלה ב-0,4% בהשוואה לשנה הקודמת, אם כי בניכוי עונתיות הן עלו ב-3,7% באותו חודש. היקף ההוצאות הממוצע עמד על ¥320 345.
ההכנסות הריאליות של משפחות עובדות גדלו במאי ב-0,7–0,9% בהתאם למדד המחירים שבו נעשה שימוש. ההכנסה החודשית הגיעה ל-¥534 893. הדינמיקה החיובית עדיין לא הובילה להתאוששות שנתית איתנה בהוצאות.
השכר הריאלי חזר למסלול צמיחה
התשלום הכספי הנומינלי הממוצע לעובד עלה במאי ב-3,2% והגיע ל-¥311 165. שכר הבסיס עלה ב-3%, התשלומים לעובדים מן המניין עלו ב-3,5%, והכנסתם של המועסקים במשרה חלקית עלתה ב-1,5%.
לאחר התאמה למחירי הצרכן, השכר הריאלי עלה ב-1,4% לפי מדד שאינו כולל שכר דירה רעיוני של בעלי דירות. בחישוב לפי המדד הכללי נרשמה עלייה של 1,7%. נתון זה יוצר בסיס להתאוששות הצריכה, אולם חודש בודד אינו מספיק כדי לקבוע נקודת מפנה יציבה.
עבור המדיניות המוניטרית, קריטית יכולתן של המשכורות לפצות על עליית המחירים. אם ההכנסות הריאליות יעלו באופן עקבי, הרגולטור יוכל להמשיך בנרמול הריבית ללא פגיעה חדה בצריכה. חזרה לדינמיקה שלילית תעיד על כך שציפיות האינפלציה עולות מהר יותר מכוח הקנייה.
המחירים הסיטונאיים מגבירים את הסיכון לגל גלגול עלויות חדש
מדד מחירי הסחורות בין חברות עלה ביוני ב-0,4% בחודש וב-7,1% בשנה. מוצרי נפט ופחם התייקרו ב-22,8% במונחים שנתיים, מוצרים כימיים ב-14,4%, ועץ ב-8%.
מחירי היבוא בין עלו ב-29,7% בחישוב שנתי. עבור נפט, פחם וגז טבעי הגיע הזינוק ל-56,4%, ועבור מתכות ל-40,7%. חלק מהשינוי קשור לשוקי הסחורות ולשער המטבע המקומי.
העלייה במחירי הייצור והיבוא אינה מתגלגלת למדדים הקמעונאיים באופן מיידי. חברות עשויות לצמצם רווחיות באופן זמני, להחליף ספקים או לגלגל רק חלק מהעלויות. עם זאת, התייקרות ממושכת מעלה את הסבירות לעדכוני מחירים נוספים במוצרי מזון, תחבורה, שירותים ציבוריים ומוצרי תעשייה.
מנגנון זה עלול לקבע את ציפיות האוכלוסייה. הצרכנים מבחינים בעליות מחירים חוזרות ונשנות ומתחילים לראות בהן מצב קבוע, בעוד שלחברות נוצר מרחב תמרון רחב יותר לגלגל עלויות אל הצרכן הסופי.
בנק יפן העלה את הריבית לרמה של 1%
בחודש יוני החליטה מועצת הנגידים, ברוב של שבעה קולות מול אחד, להעלות את יעד הריבית היומית הבלתי מובטחת לרמה של כ-1%. הריבית על פיקדונות נוספים של הבנקים נקבעה אף היא על 1%, וריבית ההלוואות הבסיסית נקבעה על 1,25%.
זוהי הרמה הגבוהה ביותר של עלות הכסף לטווח קצר ביפן מזה שנים רבות. הישיבה הבאה נקבעה ל-30–31 ביולי. העלייה בציפיות האוכלוסייה מחזקת את עמדת התומכים בהידוק מוניטרי נוסף, שכן הבנק המרכזי שואף למנוע קיבוע של האינפלציה ברמה הגבוהה משמעותית מיעד ה-2%.
בד בבד, העלאת ריבית מהירה מדי עלולה לפגוע בצריכה, בבנייה למגורים ובביצוע השקעות מצד חברות. בסקר הגדירו 33,3% את רמת הריבית הנוכחית כנמוכה מדי, ו-24% כגבוהה מדי. הפער בין קבוצות אלו הצטמצם לשפל חסר תקדים עבור המחקר של מינוס 9,3 נקודות, הממחיש את השינוי בתפיסה הציבורית לאחר תקופה ממושכת של כסף כמעט חינמי.
תחזית הרגולטור נותרה נמוכה בהרבה מציפיות המשפחות
בתחזית חודש אפריל עודכנה ההערכה המרכזית לצמיחת המשק בשנת התקציב 2026 כלפי מטה ל-0,5%. האינפלציה ללא מוצרי מזון טריים צפויה לעמוד על 2,8%, והמדד ללא מזון טרי ואנרגיה צפוי לעמוד על כ-2,6%.
התחזית מניחה האטה בצמיחה הכלכלית עקב התייקרות הנפט והירידה בהכנסות הריאליות. האינפלציה צפויה להגיע ל-2,5–3% בשנת התקציב הנוכחית, להאט לאחר מכן ל-2–2,5% בשנה הבאה ולהתקרב ל-2% בשנת 2028.
הרגולטור מצפה להמשך פעולתו של המנגנון שבו מחסור בכוח אדם תומך ברמות השכר, וחברות מגלגלות בהדרגה את העלויות למחירים. הסיכון העיקרי שצוין הוא זעזוע אנרגטי חזק וממושך יותר, שעלול להאיץ בו-זמנית את האינפלציה ולפגוע בצמיחה.
הפער בין התחזית הרשמית של 2,8% לבין ההערכה הסובייקטיבית של הציבור שעומדת על 13,1% אינו מעיד על כך שאחד הצדדים בהכרח שוגה באותה אמת מידה. מדובר במדדים שונים: הראשון נשען על מודל מקרו-כלכלי, בעוד השני משקף ציפיות אישיות וניסיון רכישה של צרכנים.
ציפיות גבוהות משנות את התנהגות משקי הבית
הציפייה להתייקרות נוספת עשויה לזרז רכישות נקודתיות. משפחות רוכשות מוצרים בני קיימא מוקדם יותר אם הן סבורות שבהמשך הם יעלו יותר. אפקט זה עשוי לתמוך זמנית במכירות רכב, מכשירי חשמל ושיפוץ דירות.
תגובה חלופית מתבטאת בצמצום הוצאות שאינן חיוניות. כאשר עליות המחירים נתפסות כמתמשכות וההכנסות העתידיות מעורפלות, הצרכנים מגדילים את החסכונות ומקצצים בהוצאות על מסעדות, בילויים ונסיעות.
הסקר היפני מצביע בבירור על התרחיש השני. שיעור המתכננים לצמצם הוצאות עולה בהרבה על מספר המצפים להגדילן. ציפיות האינפלציה הגבוהות משתלבות עם הערכה פסימית של המצב הכלכלי ושל התקציב המשפחתי.
משכנתאות ונדל״ן יתמודדו עם אשראי יקר יותר
העלאת הריבית מחלחלת בהדרגה למסלולי משכנתה בריבית משתנה ולעלותן של הלוואות דיור חדשות. לווים קיימים מוגנים על ידי תנאי החוזים הספציפיים ולוחות הזמנים לעדכון הריבית, ולכן ההשפעה לא תהיה מיידית.
עבור רוכשי דירות, עליית ההחזר החודשי מקטינה את סכום ההלוואה הנגיש. במקביל, כל יזם מתמודד עם התייקרות חומרי הגלם, עלויות המימון ושכר העבודה. שילוב זה מגביל את ההיצע, אך עלול לצמצם את מספר הרוכשים בעלי יכולת הפירעון.
בתחזית אפריל תוארו השקעות הדיור כמצויות בירידה עקב עליית מחירי הנכסים וגורמים דמוגרפיים. גל הציפיות האינפלציוניות החדש מגביר את הסיכון לכך שעלויות הבנייה והחזרי ההלוואות יזנקו במקביל.
עבור נדל״ן מסחרי, עליית הריבית פירושה דרישה עבור תשואה גבוהה יותר ולחץ על שווי הנכסים. הנכסים העמידים ביותר יהיו אלו המסוגלים לעדכן את שכר הדירה באופן סדיר ולשמר ביקוש גבוה מצד השוכרים.
הין יזכה לתמיכה רק במידה ויהיה אמון במדיניות
ריביות גבוהות יותר נוטות בדרך כלל להעלות את האטרקטיביות של המטבע המקומי, שכן הן מצמצמות את פערי התשואה מול נכסים זרים. תגובת היין תהיה תלויה בציפיות לגבי ההחלטות הבאות, מחירי האנרגיה ומדיניותם של בנקים מרכזיים אחרים.
התחזקות המטבע עשויה להוזיל את עלות מוצרי היבוא ולסייע בבלימת האינפלציה. ין חלש, לעומת זאת, מייקר את האנרגיה, המזון וחומרי הגלם, ומעצים את היחס השלילי של משקי הבית לעליית המחירים.
השוק יבחן לא רק את עצם העלאת הריבית האפשרית, אלא גם את נכונותו של הרגולטור לפעול באופן עקבי. הידוק חד מדי בתנאי צריכה חלשה עלול להרע את מצב המשק, בעוד שמדיניות זהירה יתר על המידה עלולה לאפשר לציפיות להתנתק לחלוטין מהיעד.
כפי שמציינים מומחי International Investment, שיעור השיא של היפנים המצפים להתייקרות מהווה איתות משמעותי יותר מאשר הערכת הממוצע עצמה של 13,1%. הנתונים הנקובים שמספק הציבור גבוהים בהרבה מהאינפלציה הרשמית ואין להתייחס אליהם כתחזית מדויקת. הסיכון המרכזי טמון בשינוי ההתנהגות: משפחות מקצצות בהוצאות עתידיות, חברות מעלות מחירים בקלות רבה יותר, והרגולטור מקבל לגיטימציה לייקור האשראי. עבור המשקיעים נוצרת סביבה מורכבת — שיפור בתשואות הבנקים ותמיכה אפשרית בין ילוו בלחץ על הצריכה, על ביקושי המשכנתאות ועל מחירי נכסים הרגישים לשינויי ריבית.
