English  עברית  ქართული  Русский  
יוון / הגירה / חדשות 30.06.2026

יוון מאיצה את גירוש המהגרים

יוון מאיצה את גירוש המהגרים

יוון הפכה לאחת המדינות הראשונות באיחוד האירופי שמעגנת את מדיניות ההחזרות האירופית החדשה בחקיקה הלאומית: הפרלמנט אישר גירוש מואץ של מבקשי מקלט שבקשתם נדחתה, ואת האפשרות להעבירם למרכזי החזרה עתידיים מחוץ לגבולות האיחוד האירופי. עבור אתונה, אין מדובר רק ברפורמת הגירה, אלא גם בניסיון לבסס מודל פיקוח נוקשה יותר בגבולה הדרומי של אירופה.

הפרלמנט אישר החזרות מואצות

הפרלמנט היווני אישר בשעת לילה מאוחרת ב-9 ביוני 2026 חוק המאיץ את גירושם של אנשים שבקשות המקלט שלהם נדחו. החוק מאפשר גם להעביר אנשים אלה ל״מרכזי החזרה״ מיוחדים מחוץ לאיחוד האירופי, אם יוון ומדינות איחוד אחרות יחתמו על הסכמים בילטרליים מתאימים עם מדינות שלישיות.

החזרה במדיניות הגירה היא הליך יציאה או גירוש של אזרח זר שאינו רשאי להישאר במדינה. במקרה של מבקשי מקלט, מדובר באנשים שהמדינה סירבה להעניק להם הגנה בינלאומית לאחר בחינת עניינם. הרשויות טוענות כי מערכת המקלט מאבדת ממהימנותה אם הסירוב אינו מוביל ליציאה בפועל.

החוק החדש משקף תפנית אירופית רחבה יותר. האיחוד האירופי מנסה כבר מספר שנים להאיץ את ההחזרות, שכן חלק ניכר מהחלטות העזיבה אינן מיושמות. עבור מדינות הגבול החיצוני, כולל יוון, איטליה, ספרד, קפריסין ומלטה, מדובר בנושא רגיש במיוחד: הן הראשונות לקלוט מהגרים, אך לעיתים קרובות אינן יכולות לגרש במהירות את אלו שלא זכו להגנה.

מרכזי ההחזרה מועברים אל מחוץ לאיחוד האירופי

החלק השנוי ביותר במחלוקת ברפורמה הוא האפשרות לשלוח אנשים למרכזי החזרה מחוץ לאיחוד האירופי. מרכזים כאלה אמורים לקלוט אנשים שסורבו בזכות השהייה ולהחזיק בהם עד להחזרתם למדינת מוצאם או למדינה אחרת שתהיה מוכנה לקבלם. בפועל, פירוש הדבר הוא העברת חלק מתשתיות ההגירה אל מחוץ לשטח אירופה.

מרכז החזרה אינו מחנה פליטים רגיל ואינו מרכז קליטה זמני. תפקידו אינו שילוב האדם או בחינת בקשתו הראשונית, אלא הבטחת אכיפת החלטת היציאה. דווקא בשל כך, פעילי זכויות אדם חוששים שמבנים כאלה עלולים להפוך לאזורי אי-ודאות משפטית, שבהם הפיקוח מצד בתי משפט, עורכי דין, עיתונאים וארגונים בינלאומיים יהיה רופף יותר.

יוון אינה פועלת לבדה. גרמניה, הולנד, אוסטריה, דנמרק ויוון דנות בהקמת מנגנונים כאלה מחוץ לאירופה. עבור האיחוד האירופי, זהו ניסיון להפוך את ההחזרות לניתנות לאכיפה רבה יותר, במיוחד במקרים שבהם מדינות המוצא מסרבות לקבל את אזרחיהן או מעכבות את הנפקת המסמכים.

אתונה קושרת את הרפורמה לאמנה האירופית

הרשויות ביוון מציגות את החוק החדש כחלק מההתאמה לאמנת האיחוד האירופי בדבר הגירה ומקלט. חבילה זו אמורה לשנות את כללי הרישום, הבדיקה, חלוקת האחריות, בחינת הבקשות והחזרת מי שלא קיבל אישור להישאר. עבור אתונה, חשוב להראות שהמדינה לא רק שומרת על הגבול החיצוני של האיחוד האירופי, אלא גם מיישמת במהירות כלים כלל-אירופיים חדשים.

אמנת האיחוד האירופי בדבר הגירה ומקלט היא מכלול חוקים שמטרתו להפוך את המערכת למנוהלת יותר לאחר משברי 2015 וגלי ההגעה שלאחריהם. היא מחזקת את ההליכים בגבול, קובעת לוחות זמנים ברורים יותר לבחינת בקשות, מרחיבה את חילופי המידע והופכת את ההחזרה לרכיב מרכזי במדיניות ההגירה.

עבור יוון, למעבר זה יש חשיבות מיוחדת. המדינה ניצבת כבר למעלה מעשור בחזית ההגירה האירופית. איי הים האגאי, הגבול היבשתי עם טורקיה, ובשנים האחרונות גם הנתיבים דרך לוב, כרתים וגבדוס בוחנים ללא הרף את יכולת המערכת לקלוט, לרשום, לשכן ולהחזיר אנשים.

יוון נותרה הנתיב המרכזי במזרח הים התיכון

על פי נתוני UNHCR, בשנת 2025 הגיעו ליוון בדרך הים 41,696 פליטים ומהגרים, ועוד 7,075 איש הגיעו בדרך היבשה. נתון זה נמוך בהרבה מזה של שנת 2015, אז עברו במדינה מאות אלפי בני אדם, אך גבוה משמעותית מתקופת הירידה החדה בהגעות לאחר מגפת הקורונה.

נתיב ההגעה השתנה. אם בעבר הנטל העיקרי הוטל על לסבוס, חיוס, סאמוס ואיים נוספים סמוך לחוף הטורקי, הרי שבשנת 2025 עלתה בחדות חשיבותם של כרתים וגבדוס עקב נתיבים מצפון אפריקה, ובעיקר מלוב. שינוי זה שינה את הגאוגרפיה של הלחץ: איים שלא היו בעלי תשתיות קליטה המוניות מסורתיות נאלצו להתמודד עם זרמים חדשים.

עבור הממשלה, הפך הדבר לטיעון בעד החמרה. אתונה טוענת כי על המערכת לא רק לקלוט בקשות, אלא גם לסנן במהירות תיקים חסרי בסיס, להילחם במבריחים ולהחזיר את מי שאינו זכאי להגנה. המבקרים משיבים כי המהירות אינה צריכה לבוא על חשבון בחינה פרטנית והזכות לערעור.

ההחזרות נותרות החוליה החלשה של המערכת האירופית

הסיבה המרכזית לרפורמה היא היעילות הנמוכה של ההחזרות באיחוד האירופי. במדינות רבות, אנשים שקיבלו הוראה לעזוב את השטח נשארים בפועל: בשל היעדר מסמכים, סירוב מדינת המוצא לקבלם, ערעורים משפטיים, סיכון להפרת עקרון אי-ההחזרה או חוסר יכולת לאמת זהות.

עקרון אי-ההחזרה הוא האיסור להחזיר אדם למקום שבו הוא עלול לעמוד בפני עינויים, רדיפה, יחס בלתי אנושי או סכנה חמורה. זהו אחד מעקרונות היסוד של המשפט הבינלאומי לפליטים וזכויות אדם. לכן, גם במקרה של דחיית בקשת מקלט, המדינה מחויבת לבדוק אם הגירוש לא ייצור סיכון בלתי קביל.

בדיוק כאן נוצר הקונפליקט בין ההיגיון הפוליטי למערכת המשפטית. פוליטיקאים מעוניינים להראות לבוחרים שסירוב משמעו עזיבה. משפטנים ופעילי זכויות אדם מזכירים שכל החזרה דורשת בדיקת ביטחון, גישה להגנה ואפשרות לערעור. ככל שההליך מהיר יותר, כך עולה הסיכון לטעויות.

החוק החדש מחזק את מסר ההרתעה

יוון צועדת כבר מספר שנים לעבר מדיניות הגירה נוקשה יותר. הרשויות חיזקו את מרכזי הקליטה הסגורים באיים, החמירו את הפיקוח בגבולות והרחיבו את השימוש במעצר מנהלי. החוק החדש מוסיף למודל זה מנגנון גירוש מהיר יותר ואת האפשרות למרכזי החזרה חיצוניים.

הרתעה היא מדיניות שבה המדינה מנסה להפוך כניסה בלתי חוקית לפחות אטרקטיבית, על ידי העלאת הסיכון למעצר, סירוב וגירוש. באתונה סבורים כי ללא מסר כזה, הנתיבים דרך מזרח הים התיכון וצפון אפריקה ימשיכו לגדול, והמבריחים ינצלו את חולשת ההליכים.

אולם להרתעה יש גבולות. אנשים ממשיכים להגיע אם הם נמלטים מסכסוכים, עוני, רדיפות, סיכוני אקלים או היעדר אופק. מדיניות נוקשה יותר עשויה לצמצם את מספר ההגעות בנתיב אחד, אך לעיתים קרובות מסיטה את הזרם לנתיבים מסוכנים יותר, מה שמעלה את התמותה ומגביר את התלות במבריחים.

פעילי זכויות אדם מזהירים מאזור אפור משפטי

הביקורת על הרפורמה קשורה בעיקר למרכזי ההחזרה העתידיים מחוץ לאיחוד האירופי. מועצת אירופה, ארגוני זכויות אדם וחלק מחברי הפרלמנט האירופי מזהירים כי מתקנים כאלה עלולים להפוך ל״חורים שחורים״ מבחינת זכויות אדם, אם לא תהיה בהם גישה מלאה לעורכי דין, בתי משפט, טיפול רפואי, ניטור והליכי הגנה.

השאלה המרכזית היא מי יישא באחריות לאדם השוהה במרכז מחוץ לאיחוד האירופי. אם יוון העבירה אותו, אך השטח שייך למדינה שלישית, נוצר מבנה משפטי מורכב. האחריות עשויה להתחלק בין המדינה החברה באיחוד, המדינה המארחת, מפעיל המרכז והמוסדות האירופיים. ככל שהמתווה מורכב יותר, כך קשה יותר להבטיח את ההגנה על הזכויות.

החששות מתגברים לאור ניסיון העבר בניסיונות למיקור חוץ של הליכי הגירה. אוסטרליה, בריטניה ומספר מדינות באיחוד האירופי כבר דנו או יישמו מודלים של הוצאת הליכי הגירה אל מחוץ לשטחן. כמעט תמיד התעוררו סביבם מחלוקות בנוגע להחזקה ממושכת במשמורת, בריאות הנפש של השוהים, גישה לצדק וחוסר יכולת מעשית להיחלץ מהמבוי הסתום המשפטי.

המדיניות היוונית הופכת לחלק מתפנית כלל-אירופית

לא ניתן לבחון את החוק היווני החדש במנותק מהמדיניות הכלל-אירופית. בשנת 2026, האיחוד האירופי מקדם כללי החזרה נוקשים יותר, כולל אפשרות להקמת פלטפורמות חיצוניות, איסורי כניסה חוזרת ארוכים יותר והחמרת סנקציות על מי שאינו מקיים את הוראת היציאה. הדבר משקף תזוזה פוליטית ימינה בשיח ההגירה.

הסיבה אינה נעוצה רק בעלייה במספר ההגעות. ההגירה הפכה לאחד הנושאים המרכזיים בבחירות באירופה, במשברים פוליטיים פנימיים ובהתחזקות מפלגות הימין. ממשלות מרכז מאמצות יותר ויותר רטוריקה נוקשה כדי להפגין שליטה בגבולות ולהפחית את הלחץ מצד האופוזיציה.

יוון, על פי היגיון זה, אינה יוצאת דופן אלא אחת ממדינות קו החזית. הרשויות בה דורשות שהאיחוד האירופי לא רק ידרוש עמידה בהליכים, אלא גם יסייע פיזית בהחזרת אנשים, במימון תשתיות, בחתימה על הסכמים עם מדינות שלישיות ובחלוקת האחריות.

מדינות שלישיות הופכות לשחקניות מפתח

ללא הסכמים עם מדינות שלישיות, מרכזי ההחזרה יישארו קונסטרוקציה משפטית ללא יישום מעשי. מדינה מחוץ לאיחוד האירופי צריכה להסכים לקבל אנשים שאינם אזרחיה, או לשכן אותם זמנית עד לגירוש עתידי. בתמורה, היא צפויה לדרוש כספים, הקלות בוויזות, יתרונות סחר, השקעות או תמיכה פוליטית.

הסכמים כאלה עשויים להזכיר את עסקאות ההגירה של האיחוד האירופי עם טורקיה, תוניסיה, מצרים, לבנון ושותפות אחרות, אך מרכזי החזרה הם פורמט שנוי במחלוקת אף יותר. אם מדינה שלישית מקבלת מימון עבור החזקת אנשים, נוצר סיכון לתלות של האיחוד האירופי במשטרים שסטנדרט זכויות האדם שלהם עלול להיות נמוך מזה האירופי.

עבור יוון, הסוגיה רגישה במיוחד בשל הנתיבים מטורקיה, לוב ומזרח הים התיכון. לאתונה יש אינטרס שמדינות המוצא והמעבר יקבלו אנשים בחזרה באופן פעיל יותר. אך משא ומתן על החזרות הוא תמיד מורכב: ממשלות אינן ששות לקבל אזרחים מגורשים, במיוחד אם אין ברשותם מסמכים או אם הם עלולים להפוך לבעיה פוליטית מבית.

בתי המשפט יהיו המסננת המרכזית של הרפורמה

גם לאחר אישור החוק, יישומו המעשי יהיה תלוי בבתי המשפט. כל גירוש מואץ יכול לעמוד בפני ערעור, אם המבקש יטען שעניינו נבדק באופן שטחי, שהתרגום היה לקוי, שראיות לא התקבלו, שפרק הזמן לערעור היה קצר מדי או שההחזרה יוצרת סיכון להפרת המשפט הבינלאומי.

בתי המשפט ביוון, בית הדין האירופי לזכויות אדם ובית הדין לצדק של האיחוד האירופי עשויים לשמש כבוררים מכריעים. אם הפרקטיקה של מרכזי ההחזרה תפר את הזכות להגנה יעילה, את האיסור על גירוש קולקטיבי או את עקרון אי-ההחזרה, היא עשויה להיות מוגבלת או להיחסם. לכן, עבור הממשלה חשוב לא רק לחוקק חוק נוקשה, אלא גם לבנות הליך שיעמוד במבחן שיפוטי.

הדבר הופך את הרפורמה לפחות פשוטה ממה שהיא נראית מבחינה פוליטית. החלטת גירוש מהירה חייבת להיות מלווה בתרגום, בסיוע משפטי, בגישה לתיק, בהערכת סיכון פרטנית ובזכות ממשית לערעור. ללא מרכיבים אלה, המהירות עלולה להוביל לביטול החלטות ולעיכובים חדשים.

הכלכלה זקוקה להגירה, אך הפוליטיקה דורשת קשיחות

הפרדוקס במדיניות היוונית הוא שהמדינה מחמירה את הצעדים נגד הגירה בלתי חוקית ובמקביל זקוקה לידיים עובדות חוקיות. התיירות, החקלאות, הבנייה, הטיפול בקשישים, הלוגיסטיקה והשירותים העונתיים סובלים ממחסור בכוח אדם. כמו מדינות אחרות בדרום אירופה, יוון מתמודדת עם הזדקנות האוכלוסייה ומחסור בעובדים במגזרים בעלי מיומנות נמוכה ובינונית.

משמעות הדבר היא שגירושים לבדם אינם מספיקים למדיניות הגירה בת-קיימא. נדרשים ערוצי כניסה חוקיים, אשרות עבודה, תוכניות עונתיות, הכרה בכישורים ופיקוח על מעסיקים. אם המדינה תתמקד אך ורק בצד האכיפתי, היא עשויה להפחית את מספר ההגעות הבלתי חוקיות, אך לא תיתן מענה לצורכי המשק.

יתרה מכך, מדיניות נוקשה מדי עלולה לדחוף חלק מהאנשים לתעסוקה בלתי חוקית. אם מבקש מקלט אינו זוכה להגנה אך בפועל לא ניתן להחזירו, הוא מסתכן במציאת עצמו באזור אפור ללא מסמכים, ללא דיור וללא גישה לעבודה מוסדרת. הדבר יוצר סיכונים לניצול, לכלכלה שחורה ולשוליים חברתיים.

יוון מנסה לשנות את מאזן הפחד והחוק

החוק החדש מראה כי אתונה מבקשת לשנות את התנהגותם של המהגרים והמבריחים באמצעות סיכון החזרה מהיר וצפוי יותר. בהגיונה של הממשלה, אם סירוב מוביל לעזיבה ממשית ולא לשנים של המתנה, מערכת ההגירה הופכת לפחות אטרקטיבית לבקשות חסרות בסיס.

אולם מערכת המקלט אינה קיימת רק לשם סינון. תפקידה להגן על בני אדם הנמלטים באמת מרדיפות, מסכסוכים ומאיומים. לכן, השאלה המרכזית כלפי הרפורמה היא האם תוכל להאיץ מקרים ברורים של סירוב מבלי לפגוע באיכות הבחינה של תיקים מורכבים.

ההיסטוריה של מדיניות ההגירה האירופית מראה שנוקשות כשלעצמה אינה מבטיחה יעילות. החזרות תלויות בדיפלומטיה, במסמכים, בבתי משפט, בתחבורה, בביטחון ובנכונותן של מדינות שלישיות לשתף פעולה. אם אחד המרכיבים הללו אינו פועל, אפילו החוק המחמיר ביותר נותר הצהרתי בלבד.

מדיניות ההגירה של האיחוד האירופי נכנסת לשלב חדש

החלטתה של יוון הפכה לחלק משלב חדש שבו האיחוד האירופי מנסה לשלב שלושה מרכיבים: סינון מהיר בגבול, בחינה קצרה יותר של בקשות והחזרות ישימות יותר לאכיפה. מערכת כזו אמורה להיראות בת-שליטה עבור הבוחרים ולהוות גורם מרתיע בנתיבי ההגירה.

אולם הסיכון הוא שהפיקוח החיצוני יקבל עדיפות על פני ההגנה. אם מרכזי ההחזרה מחוץ לאיחוד האירופי לא יפוקחו כראוי, אם הליך הערעור יהפוך לפורמלי בלבד ואם מדינות שלישיות יקבלו אנשים ללא ערבויות ביטחון, המערכת האירופית עלולה לעמוד בפני משבר לגיטימציה.

עבור יוון, הסיכון גבוה במיוחד. המדינה מעוניינת להוכיח כי אינה עוד החוליה החלשה בגבול החיצוני של האיחוד האירופי. אולם ככל שהמדיניות נוקשה יותר, כך גוברת האחריות לכל טעות: החזרה בלתי חוקית, כליאת אדם פגיע, הפרת הזכות למקלט או מוות בנתיב עלולים להפוך לא רק למשבר הומניטרי, אלא גם למשבר פוליטי.

יוון מאיצה את ההחזרות משום שהמערכת האירופית הישנה לא יישמה לעיתים קרובות את החלטותיה שלה. אולם המודל החדש יהיה בר-קיימא רק אם המהירות לא תבוא על חשבון החוקיות. כפי שמציינים מומחי International Investment, הסיכון הקריטי טמון בכך שמרכזי החזרה מחוץ לאיחוד האירופי עשויים להוות מענה פוליטי נוח אך מנגנון משפטי חלש: אם אתונה ובריסל לא יבטיחו פיקוח שקוף, גישה להגנה ואחריות מצד מדינות שלישיות, הרפורמה לא תגביר את הסדר, אלא תעמיק את המחלוקות המשפטיות, את ביקורת ארגוני זכויות האדם ואת חוסר האמון במדיניות ההגירה האירופית.

FAQ

מה אישר הפרלמנט של יוון?

הפרלמנט אישר חוק המאיץ את גירושם של מבקשי מקלט שבקשתם נדחתה, ומאפשר להעבירם למרכזי החזרה עתידיים מחוץ לאיחוד האירופי לאחר הסכמים עם מדינות שלישיות.

מהו מרכז החזרה?

זהו מתקן מחוץ לאיחוד האירופי שבו ניתן לשכן אנשים שסורבו בזכות השהייה, עד להחזרתם למדינת מוצאם או למדינה אחרת שתסכים לקבלם.

מדוע יוון מחמירה את הכללים?

באתונה סבורים כי מערכת המקלט מאבדת מיעילותה אם מבקשים שסורבו נשארים בפועל במדינה. הממשלה מנסה גם להרתיע נתיבים חדשים דרך מזרח הים התיכון, כרתים וגבדוס.

כמה מהגרים הגיעו ליוון בשנת 2025?

על פי נתוני UNHCR, בשנת 2025 הגיעו ליוון בדרך הים 41,696 בני אדם, ועוד 7,075 הגיעו בדרך היבשה.

מדוע פעילי זכויות אדם מבקרים את הרפורמה?

הם חוששים שהליכים מואצים ומרכזים מחוץ לאיחוד האירופי עלולים להגביל את הזכות לערעור, את הגישה לעורכי דין, את הטיפול הרפואי ואת ההגנה מפני החזרה בלתי חוקית.

האם הרפורמה היוונית קשורה למדיניות האיחוד האירופי?

כן. החוק משתלב בתפנית אירופית רחבה יותר לעבר החזרות מואצות, פלטפורמות חיצוניות ופיקוח נוקשה יותר על הגירה בלתי חוקית.