העולם הפך לרעב יותר לראשונה מזה 26 שנות מעקב. כיצד נראית מפת הרעב, מי הצליח לפרוץ קדימה ומדוע ההתקדמות קרסה.
בסומליה יותר ממחצית מהאוכלוסייה – 56,5% – אינה מקבלת מספיק מזון. זהו הנתון הגבוה ביותר בעולם. ובקצה השני של הדירוג ניצבות 24 מדינות, שבהן הרעב לפי מדדי החוקרים כמעט ואינו נרשם.
כך נראה מדד הרעב העולמי לשנת 2026. הוא פורסם באוקטובר על ידי הארגון הגרמני Welthungerhilfe, הארגון השוויצרי Helvetas והמכון למשפט בינלאומי של שלום וסכסוכים מזוינים (IFHV). המסקנה המרכזית של הדו״ח מדאיגה: רמת הרעב לראשונה בכל ההיסטוריה של המעקב לא ירדה, אלא עלתה.
עשר המדינות שבהן הרעב הוא החמור ביותר
בראש הדירוג עומדת סומליה עם ציון של 47,0 מתוך 100. מדינה זו מוגדרת בדו״ח כרעבה ביותר. אחריה מופיעות:
הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו – 39,5
צ׳אד – 38,0
מדגסקר – 36,5
האיטי – 34,4
ניגריה – 34,3
ניז׳ר – 34,1
הרפובליקה המרכז-אפריקאית – 33,1
מזרח טימור – 32,5
ליבריה – 32,3
אלו הן רק המדינות שעבורן ניתן היה לחשב ציון. ארבע מדינות נוספות – בורונדי, סודאן, דרום סודאן ותימן – לא נכללו בטבלה כיוון שאין לגביהן נתונים מהימנים. עם זאת, מחברי הדו״ח סיווגו אותן בכל זאת תחת הקטגוריה ״מדאיגה״. התוצאה היא דפוס עקבי: ככל שהמשבר קשה יותר, כך קשה יותר למדוד אותו.
מאחורי חלק מהמספרים עומדות טרגדיות מוחשיות. בסודאן בשנת 2025 אושר רשמית מצב של רעב בערים הנצורות אל-פאשר וקאדוגלי. ברצועת עזה אושר רעב באוגוסט 2025, ולאחר הפסקת האש עד דצמבר הוא שוב לא נרשם, אך באפריל–יוני 2026 נמצאו 59% מהתושבים במצב משבר או גרוע מכך. צירוף מקרים שכזה לא נרשם בשני עשורי המעקב: אישור רעב באותה שנה בשני משברים שונים במקביל.
ההידרדרות הדרמטית ביותר נרשמה בסוריה. בתוך 26 שנים הציון שלה עלה ב-16,7 נקודות, יותר מכל מדינה אחרת, ועומד כעת על 31,5. שיעור הסובלים מתת-תזונה עומד על 40,8% מהתושבים. בהאיטי, שהפכה למדינה הרעבה ביותר באמריקה הלטינית ובאיים הקריביים, סובלים מתת-תזונה 51,4%, וכנופיות גירשו מבתיהם כ-1,4 מיליון בני אדם.
מדינות שבהן הרעב כמעט נעלם
וכעת לחדשות הטובות. קבוצת המדינות המובילות בנויה באופן ייחודי: 24 מדינות עם ציון הנמוך מ-5 אינן מחולקות למקומות נפרדים, אלא חולקות יחד את המקומות 1-24, שכן ההבדל ביניהן מזערי. הרשימה כוללת את: ארמניה, בלארוס, בוסניה והרצגובינה, בולגריה, צ׳ילה, סין, קוסטה ריקה, קרואטיה, אסטוניה, גאורגיה, הונגריה, כווית, לטביה, ליטא, מונטנגרו, מקדוניה הצפונית, פרגוואי, רומניה, רוסיה, סרביה, טורקיה, איחוד האמירויות, אורוגוואי ואוזבקיסטן.
המרתק ביותר כאן אינו ההרכב, אלא קצב ההתקדמות. בשנת 2000 עמד הציון של טורקיה על 22,1 נקודות, של אוזבקיסטן על 25,6 ושל ארמניה על 20,3. זוהי רמת רעב ״חמורה״, בדומה לזו הקיימת כיום בהודו או באתיופיה. לסין היו 13,8, לפרגוואי 12,8, לגאורגיה 11,7 ולרוסיה 10,5. בתוך רבע מאה כולן עשו דרך עד לתוצאה שמדינות אפריקה שמדרום לסהרה יכולות כרגע רק לחלום עליה.
מיד לאחר קבוצת המובילות נמצאות מולדובה (5,0), מונגוליה (5,3), ארגנטינה, ברזיל ואזרבייג׳ן (5,5 כל אחת), הרפובליקה הדומיניקנית (5,9), קזחסטן ותוניסיה (6,0 כל אחת). בסך הכול בקטגוריית ״רמת רעב נמוכה״ ישנן 50 מדינות עם ציון מחושב, וכן סלובקיה, שנכללה באופן מקדמי בשל מחסור בנתונים.
הערה חשובה: בדירוג חסרות מדינות עשירות רבות, למשל ארה״ב, גרמניה או צרפת. המדד אינו מכסה את כל המדינות, ולכן היעדרות מהטבלה אינה מעידה על שגשוג וגם לא על בעיות. כמו כן, ״נמוכה״ אין פירושה ״אפסית״: בכל המדינות הללו עדיין קיימות בעיות תזונה משלהן.
העולם נסוג לאחור
וכעת לעיקר. הציון העולמי בשנת 2026 עמד על 18,1 לעומת 17,6 בשנת 2018. לשם השוואה: בשנת 2000 הוא עמד על 28,2. במשך רבע מאה המדד ירד, וכעת לראשונה שינה כיוון.
ב-32 מדינות ישנו כיום יותר רעב מאשר בשנת 2018. בחמש מדינות (פיג׳י, לוב, פפואה גינאה החדשה, איי שלמה וסוריה) הוא גבוה יותר מאשר בשנת 2000, כלומר המדינות הושלכו יותר מרבע מאה לאחור. ב-20 מדינות נוספות ההתקדמות כמעט נעצרה לחלוטין. מספרן הכולל של המדינות עם רעב חמור או מדאיג עומד על 44, מתוכן 36 עם רעב חמור ו-8 עם רעב מדאיג.
שיא ההידרדרות שייך לניגריה: הציון שלה עלה מ-28,2 ל-34,3, וזו העלייה הגבוהה ביותר בעולם. במלאווי הוא עלה ב-3,0, וברפובליקה הדמוקרטית של קונגו ב-2,9. נסיגה בולטת נרשמה גם באוקראינה: מ-9,8 ל-11,6, והמדינה חזרה מרמה ״נמוכה״ לרמה ״מתונה״. שיעור הסובלים מתת-תזונה שם עלה ליותר מפי שלושה מאז פרוץ המלחמה בהיקף מלא ועומד על 10,8%. בלבנון הציון עלה מ-7,2 ל-9,4.
מי הצליח לפרוץ קדימה
בין הבשורות הטובות ישנן גם קפיצות מדרגה של ממש. תשע מדינות הפחיתו מאז שנת 2018 את הציון שלהן ביותר מ-20%: נפאל, רואנדה, טוגו, אוגנדה, ונצואלה ואחרות. ונצואלה ירדה מ-16,7 ל-8,9, אוגנדה מ-28,7 ל-20,7, טוגו מ-24,3 ל-17,6 ומוזמביק מ-31,6 ל-25,9.
במבט על פני למעלה מעשרים שנה, המובילות מרשימות עוד יותר: טג׳יקיסטן הפחיתה את הציון מ-39,2 ל-12,7, קמבודיה מ-39,8 ל-14,3, סיירה לאונה מ-57,7 ל-28,7 ונפאל מ-37,0 ל-14,5. מחברי הדו״ח מדגישים: אין מתכוני קסם, והצלחה בת-קיימא נבנית תמיד משילוב של כמה גורמים – חינוך, תברואה, בריאות, צמיחה בהכנסות והגנה סוציאלית.
הודו: יש מספיק מזון, אך הילדים סובלים מתת-משקל קיצוני
סיפור נפרד הוא דרום אסיה. האזור, עם ציון של 23,5, נותר השני בחומרתו אחרי אפריקה שמדרום לסהרה (27,5). הודו תפסה את המקום ה-100 מתוך 122 עם ציון של 24,1, זהה לזה של אתיופיה.
הפרדוקס הוא ששיעור הסובלים מתת-תזונה שם הצטמצם ל-9,8%, אך בד בבד 19,0% מהילדים מתחת לגיל חמש סובלים מבזבוז (wasting / כחישות קיצונית). זהו הנתון הגרוע ביותר באזור, כאשר בדרום אסיה בכללותה שיעור הכחישות בקרב ילדים הוא הגבוה בעולם (15,8%).
אפגניסטן ופקיסטן נותרו המדינות היחידות באזור שבהן המצב החמיר מאז 2018. לעומת זאת, בנגלדש הציגה 19,2, וסרי לנקה עם 10,2 התקרבה כמעט לחלוטין לרמה ״נמוכה״.
מדוע זה קרה: קוקטייל של משברים
הסיבה המרכזית לפי מחברי הדו״ח היא מלחמה. במדינות שבהן מתנהלים סכסוכים ממושכים ועצימים, הציון החציוני עומד על 22,1 (רעב ״חמור״), בעוד שבמדינות ללא סכסוכים הוא עומד על 9,7. בשנת 2025 תועדו 65 סכסוכים מזוינים, יותר מאי פעם מאז שנת 1946.
הסיבה השנייה היא כסף. בשנת 2025 הועברו לתוכניות מזון באזורי משבר כ-10,55 מיליארד דולר מתוך 29 מיליארד דולר הנדרשים. במקביל, ההוצאות הצבאיות העולמיות עלו לשיא של 2,887 טריליון דולר. הקיצוץ במימון פוגע גם בסטטיסטיקה: ב-14 מדינות לא היו מספיק נתונים לחישוב הציון.
לכך נוספה המלחמה בין ארה״ב, ישראל ואיראן, אשר פגעה בשיט דרך מצר הורמוז. דרכו עובר כשליש מייצוא הדשנים הימי העולמי. מחירי האוריאה (דשן חקלאי) צפויים לעלות בשנת 2026 בכ-60%.
מחברי הדו״ח מזהירים כי שיא משבר המחירים יגיע בסוף 2026 – תחילת 2027, ורעב חריף עלול לפגוע ב-45 מיליון בני אדם נוספים. המדד עצמו משקף את התקופה של 2021-2025, כלומר השלכות הזעזוע הזה עדיין לא נכנסו לדירוג הנוכחי.
אם דבר לא ישתנה, 57 מדינות לא יגיעו לרמת רעב נמוכה עד שנת 2030. יעד האו״ם של ״אפס רעב״ נתפס על ידי המחברים כפחות ופחות בר-השגה: בשנת 2025 סבלו מתת-תזונה כ-645 מיליון בני אדם.