המחסור בדיור ישמור על מחירי הנדל״ן באירופה גבוהים
מחירי הדיור באירופה ימשיכו לעלות בקצב מהיר יותר מהכנסות האוכלוסייה: ירידת עלויות האשראי מחזירה את הרוכשים לשוק, אך היקפי הבנייה החדשה נותרים בלתי מספקים. המחסור בולט במיוחד בפורטוגל, ספרד ואירלנד, שבהן הגידול במספר משקי הבית, ההגירה והביקוש בערים הגדולות עולים על היקף מסירת הנכסים החדשים.
מחירי הדיור באירופה ימשיכו לעלות
המחיר הממוצע של דיור בשווקים האירופיים הגדולים עשוי לעלות בכ-4% בשנת 2026 ובמעל 3% בשנת 2027. S&P Global Ratings צופה כי ריביות משכנתא ריאליות נמוכות יותר, כלומר ריביות מותאמות לאינפלציה, יתמכו במחירים בטווח הבינוני. הגורמים הממתנים יהיו עלייה באבטלה והיחלשות ביטחון הצרכנים במדינות מסוימות.
השוק האירופי כבר עבר את עיקר התיקון שנגרם כתוצאה מההתייקרות החדה של עלויות המימון בשנים 2022–2023. מספר העסקאות אז הצטמצם, והמחירים בגרמניה, צרפת, שוודיה, פינלנד ובמספר מדינות נוספות ירדו או בלמו את עלייתם. עם זאת, מכירת חיסול המונית של נדל״ן לא התרחשה.
מרבית הבעלים שלקחו משכנתא לפני עליית הריביות שמרו על הלוואות בריבית קבועה. לא נוצר אצלם צורך למכור את הנכס בדחיפות. במקביל, היזמים דחו חלק מהפרויקטים עקב עלויות מימון יקרות, עלייה במחירי חומרי הגלם וירידה ברווחיות הבנייה.
כתוצאה מכך, השוק נקלע למצב שבו התאוששות ביקושי הרוכשים מתרחשת מהר יותר מהתרחבות ההיצע. אפילו הוזלה מתונה של המשכנתאות מחזירה חלק מהרוכשים, אך מספר הדירות והבתים הזמינים גדל בקצב איטי בהרבה.
פורטוגל, ספרד ומזרח אירופה מקדימות את השוק
הדינמיקה בפועל של המחירים כבר עולה על התחזית הממוצעת לאירופה. ברבעון הראשון של 2026, מחירי הדיור באיחוד האירופי עלו ב-5.1% בהשוואה לתקופה המקבילה ב-2025. בגוש האירו נרשמה עלייה של 4.7%. במונחים רבעוניים עלו המחירים ב-1.2% וב-1% בהתאמה.
Eurostat רשם ירידה רק בפינלנד, שבה הנדל״ן הוזל ב-2% במהלך השנה. העלייה המהירה ביותר נצפתה בפורטוגל — ב-17.8%, בבולגריה — ב-14.8% ובסלובקיה — ב-14.4%. בספרד עלו המחירים ב-12.8%, בקרואטיה — ב-14.3%, בליטא — ב-11.9%, בלטביה — ב-10.9%, ובצ׳כיה — ב-10%.
בשווקים הגדולים של מערב אירופה הדינמיקה הייתה חלשה יותר. שווי הדיור בגרמניה עלה ב-1.4%, בצרפת — ב-0.1%, ובבלגיה — ב-2%. הולנד שמרה על קצב גבוה יותר — 5.2%, ואירלנד הציגה עלייה של 6.8%.
ההבדל מוסבר במצב הכלכלות הלאומיות, בהגירה, ברמת ההכנסה, בזמינות הקרקעות ובהיקפי הבנייה. בשווקי דרום אירופה הביקוש נתמך בעלייה בתעסוקה, ברוכשים זרים, בתיירות ובגידול באוכלוסיית הערים הגדולות.
פורטוגל, ספרד ואירלנד בולטות במחסור מבני עמוק במיוחד. במדינות אלה הצורך בדיור גדל מהר יותר ממספר הפרויקטים שהושלמו. עיכובים מנהליים, מחסור בעובדים והתייקרות עלויות הבנייה מגבילים את היכולת להגדיל במהירות את מסירת הנכסים.
לא ניתן להשוות ישירות בין הנתונים השנתיים של הרבעון הראשון לתחזית לכל שנת 2026. המדד הראשון משקף שינוי ביחס לתחילת 2025 וכולל את אפקט הבסיס הנמוך. התחזית השנתית מניחה האטה בצמיחה ברבעונים הבאים. שני המדדים, עם זאת, מצביעים על המשך לחץ מחירים חזק.
הבנייה הכללית צומחת ללא מבני מגורים חדשים
הנתונים האחרונים של ענף הבנייה מדגימים את המקור העיקרי לחוסר האיזון. סך התפוקה בענף הבנייה במאי 2026 צמח ב-1.8% באיחוד האירופי וב-1.2% בגוש האירו בהשוואה למאי 2025. הצמיחה נבעה מפרויקטי תשתית ועבודות בנייה ייעודיות.
בניית מבנים ישירה הצטמצמה ב-5.2% באיחוד האירופי וב-6.6% בגוש האירו. ברמה החודשית ירד המדד ב-0.4% וב-0.7% בהתאמה. ספרד, שבה מחירי הדיור עולים בקצב דו-ספרתי, רשמה ירידה של 10% במונחים שנתיים בסך תפוקת הבנייה.
נתונים אלה אינם מתייחסים אך ורק לנדל״ן למגורים, שכן קטגוריית המבנים כוללת סוגי נכסים שונים. למרות זאת, הם מראים ששיפור מדד הבנייה הכללי אינו מלווה עדיין בהתאוששות יציבה של הפלח החשוב ביותר לשוק הדיור.
יזמים מתמודדים עם עלויות אשראי גבוהות, מחסור בעובדים מיומנים, התייקרות חומרי גלם והליכי אישור ממושכים. הכמות המוגבלת של קרקע מפותחת מייקרת גם היא את ההוצאות. אפילו כאשר קיים ביקוש מצד רוכשים, פרויקט עלול להישאר בלתי רווחי או לדרוש מחיר שאינו בר-השגה עבור חלק ניכר מהאוכלוסייה.
בין מתן ההיתר להופעת דירה מוכנה חולפות בדרך כלל מספר שנים. יש לממן את הפרויקט, לחבר אותו לתשתיות, למצוא קבלנים ולהשלים את הבנייה. לכן הגדלת ההיצע כמעט תמיד מפגרת אחרי שינויים בריביות, בהכנסות ובביקוש.
המשכנתאות לא חזרו לרמת המחירים הקודמת
ירידת שיעורי הריבית ביחס לערכי השיא שיפרה את התנאים עבור חלק מהרוכשים, אך המשכנתאות באירופה נותרו יקרות משמעותית בהשוואה למצב שלפני 2022.
במאי 2026 עמדה העלות המשוקללת של הלוואות דיור חדשות למשקי בית בגוש האירו על 3.45%. הבנק המרכזי האירופי דיווח כי הלוואות בריבית משתנה או קבועה לתקופה של עד שנה ניתנו בריבית ממוצעת של 3.60%. הריבית בקיבוע לשנה עד חמש שנים הגיעה ל-3.47%, מחמש עד עשר שנים — ל-3.65%, ולמעלה מעשר שנים — ל-3.32%.
שינוי קל באחוז הריבית אינו מבטיח שיפור בנגישות הדיור. על הרוכש להביא בחשבון את מחיר הנכס עצמו, גובה ההון העצמי וסכום החוב העיקרי. אם הנדל״ן מתייקר ב-5–10% בשנה, ירידה בריבית המשכנתא של כמה עשיריות האחוז אינה מפצה על עליית המחיר.
הוזלת האשראי עשויה אף להאיץ את ההתייקרות. ריבית נמוכה יותר מגדילה את הסכום שהבנק מוכן להעמיד למשק הבית. כאשר ההיצע מוגבל, כסף נוסף מתחרה על אותה כמות נכסים ומתגלגל בחלקו למוכרים באמצעות העלאת מחירים.
מצבם של רוכשים חדשים שונה ממצבם של בעלי נכסים קיימים. לווים שקיבעו בעבר ריבית נמוכה יכולים להמשיך לשרת את ההלוואה בתנאים המקוריים. רוכשים פוטנציאליים מתמודדים במקביל עם נדל״ן יקר יותר ועלויות מימון גבוהות יותר.
מצב זה מצמצם את מספר המכירות הכפויות ותומך במחירים, אך מגביל את ניידות האוכלוסייה. הבעלים אינם רוצים לוותר על משכנתא בתנאים מועדפים לטובת הלוואה חדשה, ומשפחות צעירות נשארות זמן ממושך יותר בשוק השכירות.
עליית המחירים מגבירה את העומס על השוכרים
מחסור בהיצע משפיע על שוק השכירות גם במדינות שבהן עליית שכר הדירה מפגרת אחרי התייקרות הנדל״ן. רוכשים פוטנציאליים שאינם יכולים לקבל משכנתא או לחסוך להון עצמי נאלצים לשכור דירה זמן רב יותר.
ברבעון הראשון של 2026 עלה שכר הדירה באיחוד האירופי ב-3% בהשוואה לתקופה המקבילה אשתקד וב-0.7% בהשוואה לרבעון הקודם. מחירי הרכישה עלו מהר יותר, אך שוק השכירות מאופיין בתנודתיות נמוכה יותר: חוזים מתעדכנים בהדרגה, ובמספר מדינות חלות מגבלות על הצמדה.
הבעיה חריפה במיוחד בערי בירה, במרכזים אקדמיים ובאזורי תיירות. תושבים קבועים מתחרים על דירות מול סטודנטים, עובדים עונתיים, מומחים זרים ושוכרים לטווח קצר.
מחירי רכישה גבוהים מגדילים את הוצאות הבעלים הרוכשים נכס באמצעות מימון. חלק מהוצאות אלה מגולגל לשכר הדירה. במקביל, משקיעים עשויים לוותר על רכישת נכס אם התשואה משכירות נעשית נמוכה מדי ביחס למחיר הנדל״ן ולריבית המימון.
לאירופה חסרים כ-650 אלף בתים מדי שנה
היקף המחסור עולה במידה ניכרת על קצב הבנייה הנוכחי. הנציבות האירופית מעריכה את צורכי האזור ביותר מ-2 מיליון בתים ודירות חדשים מדי שנה. כיום נמסרים כ-1.6 מיליון נכסים, כך שהצורך הנוסף עומד על כ-650 אלף יחידות בשנה. לבנייתן יידרשו השקעות שנתיות בהיקף של כ-153 מיליארד אירו.
חלקה של הבנייה הציבורית באיחוד האירופי מהווה רק 6–7% ממלאי הדיור. לצד זאת, כ-20% מהבתים והדירות נותרים ריקים, ומספר הנכסים להשכרה לטווח קצר עלה ב-93% בין 2018 ל-2024. השילוב של מחסור פיזי, אי-התאמה גאוגרפית ושימוש בלתי יעיל במלאי הקיים מקשה על פתרון הבעיה.
דיור שעומד ריק אינו ממוקם בהכרח במקומות שבהם קיים ביקוש. חלק משמעותי מנכסים אלה נמצא באזורים כפריים, בערים קטנות, או דורש שיפוץ יסודי. העברת מלאי זה לשווקי הערים הגדולות אינה אפשרית, ושיקום וחיבור לתשתיות עלולים להתברר כבלתי כדאיים מבחינה כלכלית.
התוכנית האירופית כוללת האצת מתן היתרים דיגיטליים, הפחתת עלויות מנהליות, הכשרת עובדים חדשים ופיתוח שיטות בנייה מתועשות. הרשויות מתכננות גם לשנות את הגישה להשכרה לטווח קצר באזורים שבהם מצוקת הדיור חמורה במיוחד.
בתקציב האיחוד האירופי לשנים 2021–2027 גויסו יותר מ-43 מיליארד אירו לנושא הדיור. 10 מיליארד אירו נוספים מתוכננים לגיוס בשנים 2026–2027, ושותפים פיננסיים אמורים להעמיד עד 375 מיליארד אירו עד שנת 2029. כספים אלה כוללים בנייה, שיפוץ, שיפור יעילות אנרגטית ופיתוח דיור בר-השגה להשכרה.
תמיכה ברוכשים עלולה להעלות מחירים
ממשלות רבות מנסות לשפר את נגישות הדיור באמצעות הטבות מס, הלוואות מסובסדות, ערבויות וסיוע בהון העצמי. צעדים אלה מסייעים למשקי בית בודדים, אך אינם פותרים את בעיית המחסור.
אם מספר הנכסים נותר ללא שינוי, הסבסוד מגדיל את כושר התשלום של הרוכש ועלול להתגלגל למחיר הנדל״ן. אפקט זה מתבטא במהירות רבה במיוחד בשווקים מקומיים בעלי קרקע מוגבלת והיקף נמוך של דירות מקבלן.
תוצאה בת-קיימא יותר מושגת באמצעות שילוב של מספר צעדים: האצת אישורים, הגדלת צפיפות הבנייה, פיתוח תחבורה ציבורית, בניית דיור ציבורי להשכרה והכשרת מגרשים עם תשתיות מוכנות.
חשוב גם סוג הדיור החדש. השוק עשוי לחוות בו-זמנית מחסור בדירות עירוניות קטנות ועודף של בתים גדולים בפרברים או באזורים כפריים. גידול רשמי במלאי הדיור הכולל אינו פותר במקרה כזה את המחסור במקומות שבהם מרוכזים מקומות העבודה והאוכלוסייה.
אופק ההשקעות הופך לחד-משמעי פחות
עליית המחירים תומכת בשווי הנכסים שכבר נרכשו, אך אינה מבטיחה תשואה עתידית גבוהה. בפורטוגל, ספרד ומדינות צומחות נוספות מתרחב הפער בין מחיר הרכישה, הכנסות האוכלוסייה ושכר הדירה הפוטנציאלי.
על המשקיע לקחת בחשבון את עלויות המימון, המסים, אחזקת הנכס, תקופות אפשריות שבהן הנכס יעמוד ריק ומגבלות החלות על משכירים. ככל שהדיור מתייקר מהר יותר ביחס להכנסות האוכלוסייה המקומית, כך עולה ההסתברות להתערבות פוליטית.
הרשויות עשויות להגביל השכרה לטווח קצר, להחמיר את כללי ההצמדה, להטיל מסים נוספים על נכסים ריקים או להעניק הגנה ממושכת יותר לשוכרים. החלטות אלה עלולות להוריד את התשואה גם במקרה של המשך עליית השווי הנומינלי של הנדל״ן.
קצב בנייה חלש תומך במחירים אך במקביל מגביר את הסיכונים החברתיים. עבור משקיע לטווח ארוך חשובה לא רק הדינמיקה של השוק, אלא גם יכולתה של העיר להרחיב את מלאי הדיור מבלי לפגוע באופן חד בתשתיות ובאיכות החיים.
כפי שמדווחים מומחי International Investment, ההתייקרות הצפויה אינה מעידה על כך שהשוק האירופי הפך לבטוח יותר או לנגיש יותר. המחסור בהיצע תומך בבעלי נכסים קיימים, אך מעלה סיכונים רגולטוריים ובולם את התשואה של השקעות חדשות. ירידת ריביות המשכנתא ללא האצה בבנייה עשויה להגדיל את מספר הרוכשים, אך התועלת העיקרית תתגלגל למוכרים באמצעות מחירים גבוהים יותר. הקלה ממשית תיתכן רק בעקבות עלייה מתמשכת במסירת דיור בערים ובאזורים בעלי ביקוש גבוה.
