שוק ה-IPO בלונדון מצמצם את דרכי היציאה של ההון הפרטי

המחסור בהנפקות ראשוניות לציבור בלונדון הופך לבעיה לא רק עבור הבורסה, אלא גם עבור קרנות הפרייבט אקוויטי והון הסיכון הבריטיות. במחצית הראשונה של 2026 נרשמו בבורסה לניירות ערך בלונדון שבע הנפקות IPO בלבד בהיקף של £577 מיליון. במקביל, ההון הפרטי מחזיר כספים למשקיעים יותר ויותר באמצעות מכירת חברות לקרנות אחרות, ולא דרך השוק הציבורי.

שבע הנפקות IPO עדיין אינן מעידות על התאוששות בלונדון

כתבה של Bloomberg מ-7 באוגוסט מפנה את תשומת הלב להשלכות ההאטה הממושכת ברישומים למסחר על קרנות השקעה פרטיות והון סיכון. הבעיה המרכזית נעוצה בהצטמצמות מספר אפשרויות היציאה (אקזיט) מההשקעות: חברות עשויות להישאר פרטיות זמן רב יותר, להימכר לרוכשים אסטרטגיים או לעבור מידי משקיע פיננסי אחד לאחר.

בחודשים ינואר–יוני 2026 התקיימו בבורסה לניירות ערך בלונדון שבע הנפקות ראשוניות לציבור, שגייסו £577 מיליון. שלוש חברות הונפקו בשוק הראשי, וארבע בשוק ההשקעות האלטרנטיבי AIM, המיועד בעיקר לחברות קטנות וצומחות.

בהשוואה למחצית הראשונה של 2025 מדובר בזינוק של 215% מ-£183 מיליון. עם זאת, הזינוק באחוזים נובע בעיקר מבסיס השוואה נמוך במיוחד. חמש מתוך שבע ההנפקות יצאו לפועל ברבעון השני והניבו £564 מיליון מסך ההיקף הכולל. חברת EY מתארת את המתרחש כסימנים לפתיחה הדרגתית של השוק, אך מדגישה כי הפעילות עדיין נמוכה מהרמות ההיסטוריות.

לפיכך, מדויק יותר לא לדבר על שוק הנפקות שהתאושש, אלא על פתיחתם של חלונות הזדמנות נקודתיים להנפקה.

מקורות שונים סופרים הנפקות IPO באופן שונה

בהשוואת נתונים סטטיסטיים חשוב להתחשב במתודולוגיה. הנתונים אודות שבע ההנפקות כוללים את השוק הראשי של הבורסה לניירות ערך בלונדון ואת שוק AIM.

רשות ההתנהלות הפיננסית של בריטניה (FCA) מפרסמת נתונים סטטיסטיים משלה לגבי הרשימה הרשמית, שבה ההגדרות שונות. הרשות אף מזהירה במפורש כי שיטות ספירה שונות עלולות להניב מספרי IPO שונים.

הנתונים שלה מאששים אף הם את ההצטמצמות המבנית של השוק הציבורי. בשנת 2022 נמחקו מהרשימה הרשמית 55 חברות לעומת 50 חברות מסחריות חדשות שהצטרפו, ב-2023 נרשמו 39 מחיקות לעומת 19 מצטרפות, ב-2024 נמחקו 69 לעומת 15 חדשות, וב-2025 נגרעו 50 חברות לעומת 26 חדשות. בשלושת החודשים הראשונים של 2026 תיעד הרגולטור 15 חברות שנמחקו מול שש חברות מסחריות חדשות בלבד.

אין פירוש הדבר שכל מחיקה היא פשיטת רגל או מיזוג. חברות עשויות להימחק בעקבות עסקאות, ארגון מחדש של התאגיד, שינוי זירת מסחר או מבנה הרישום. יחד עם זאת, עודף עקבי של מחיקות על פני הנפקות חדשות מאשר את התכווצות מרחב ההשקעות הציבורי.

חברות בריטיות בוחרות פחות בבורסה המקומית

מחקר של PitchBook מצביע על שינוי מבני נוסף. שיעור החברות הבריטיות שבחרו בזירת מסחר מקומית בעת יציאה להנפקה ירד מ-71% בשנת 2019 ל-46% בלבד ב-2025.

החוקרים קושרים את ההידרדרות המתמשכת במעמדה של לונדון לפערי שווי שוק של החברות, לעלויות רגולטוריות ולשינוי בהתנהגותם של משקיעים פיננסיים. בד בבד, הם מעריכים כי התנאים הנוכחיים להתאוששות פוטנציאלית של הרישומים בבריטניה נוחים יותר מאשר בשנים האחרונות, הודות לרפורמות ולמנגנוני נזילות חדשים.

מבחינת בעל עסק, בחירת הבורסה אינה מושפעת מפטריוטיזם, אלא מהתוצאה הפיננסית. אם זירת מסחר אחרת מציעה הערכת שווי גבוהה יותר, מאגר עמוק יותר של הון מוסדי ומחזורי מסחר ערים יותר לאחר ההנפקה, התמריץ לבחור בלונדון נחלש.

קרנות מוכרות חברות זו לזו בתדירות גוברת

ההשלכה הבולטת ביותר של שוק IPO חלש באה לידי ביטוי במבנה האקזיטים של קרנות הפרייבט אקוויטי.

לפי נתוני PitchBook, עסקאות שבהן גוף פיננסי אחד רוכש חברה מגוף פיננסי אחר היוו בשנת 2026 כ-62% מכלל האקזיטים של הון פרטי בבריטניה. בשנת 2023 עמד נתח זה על 39.2% בלבד.

עסקאות אלו מכונות לרוב רכישות משניות (Secondary Buyouts). הן מאפשרות למוכר להחזיר כספים למשקיעיו, ולרוכש — להוביל את החברה לשלב הצמיחה הבא. המנגנון עצמו הוא חלק שגרתי מהשוק ואינו מעיד כשלעצמו על בעיה כלשהי.

מה שחריג כעת הוא היקף התופעה. ב-PitchBook מציינים כי הערוץ הציבורי נותר חלש ביותר, ולכן קרנות פרטיות מספקות נזילות זו לזו בתדירות גבוהה מבעבר.

נתון זה שונה מהותית מהטענה שהוצגה בגרסה קודמת של הכתבה לגבי שיעור של 76%. הנתון של כ-76% אכן קיים, אך הוא מתייחס לשווי האקזיטים של קרנות פרייבט אקוויטי באירופה כולה ברבעון הראשון של 2026, ולא לשוק הבריטי בלבד.

מדוע קרנות זקוקות לאקזיט מהשקעות

קרן השקעות פרטית מגייסת בדרך כלל הון מקרנות פנסיה, חברות ביטוח, קרנות עושר ריבוניות, משרדי ניהול עושר משפחתי (Family Offices) ובעלי נכסים גדולים אחרים.

מנהל הקרן רוכש חברות, מפתח אותן ולאחר מספר שנים נדרש לממש את ההשקעה. רק לאחר מכירת הנכס הערך החשבונאי הופך לתקבולי מזומן ממשיים, אותם ניתן לחלק למשקיעים.

הנפקה ראשונית לציבור (IPO) היא אחת מדרכי היציאה הללו. הקרן יכולה למכור חלק מהמניות במהלך ההנפקה, ולממש את יתרת האחזקות בשלב מאוחר יותר.

אם השוק הציבורי סגור או מציע הערכת שווי נמוכה מדי, הבעלים יכול למכור את החברה כולה לרוכש תעשייתי, לקרן אחרת, להעביר אותה לקרן המשך ייעודית (Continuation Fund) או להחזיק בנכס למשך מספר שנים נוספות.

כל אחת מהאפשרויות הללו יכולה להחזיר כסף למשקיעים, אך היעדרו של ערוץ ציבורי תחרותי מצמצם את מרחב התמרון ועלול להאריך את משך האחזקה הממוצע.

קרנות הון סיכון מתמודדות עם אותה בעיה

עבור הון סיכון, למחסור בהנפקות IPO יש השלכות דומות, אם כי מבנה ההשקעות שונה.

קרן הון סיכון משקיעה לרוב בחברות צעירות וצומחות זמן רב לפני שהן מגיעות לרווחיות יציבה. חלק ניכר מביצועי התיק עשוי להיות תלוי בקומץ חברות מצליחות במיוחד.

כל עוד חברה כזו נותרת פרטית, שוויה נקבע בעיקר על פי סבבי ההשקעה האחרונים ומודלים של הערכת שווי. כסף מזומן ממשי מגיע לקרן רק לאחר מכירת המניות.

כאשר חברות טכנולוגיה גדולות דוחות את ההנפקה שלהן, החזרת הכספים למשקיעים מתעכבת. כתוצאה מכך, קשה יותר לקרן להציג תשואה במזומן בעת גיוס קרן ההמשך הבאה.

משום כך, מצב השווקים הציבוריים משפיע לא רק על בנקי ההשקעות של לונדון, אלא גם על מימון חברות הזנק בשלבים מוקדמים בהרבה במחזור חייהן.

הרכישות עוקפות את ההנפקות החדשות

מדד נוסף לחוסר האיזון הוא היקף הרכישות של חברות בריטיות שכבר נסחרות בבורסה.

עיתון Financial Times חישב בתחילת יולי כי שבע ההנפקות שהתקיימו עד לאותה עת בלונדון גייסו כ-£577 מיליון, בעוד ששווי הצעות הרכש המוכרזות לחברות שכבר נסחרות היה גבוה פי 27 בקירוב.

חלק ניכר מהביקוש הגיע מרוכשים זרים. מצב זה מלמד כי קיים די הון לרכישת חברות בריטיות, אך הוא מנותב באופן פעיל בהרבה למחיקת חברות קיימות מהמסחר מאשר ליצירת חברות ציבוריות חדשות.

מציאות זו יוצרת לחץ נוסף. כאשר מספר החברות הנסחרות יורד, למנהלי הנכסים קשה יותר לפזר השקעות בתוך השוק הבריטי, ולחברות המועמדות להנפקה קשה למצוא מספר מספק של חברות ציבוריות דומות להשוואת שווי.

שוק ה-IPO העולמי מציג עוצמה רבה בהרבה

חולשתה של לונדון בולטת במיוחד על רקע הנתונים הגלובליים.

בששת החודשים הראשונים של 2026 נרשמו בעולם 509 הנפקות IPO. מדובר בירידה של 7.1% לעומת התקופה המקבילה אשתקד, אך סך ההון שגויס זינק ב-210.1%, מ-$62.4 מיליארד ל-$193.6 מיליארד.

הצמיחה הייתה מרוכזת במיוחד. בארצות הברית הגיע היקף ההנפקות ל-$128 מיליארד הודות למספר עסקאות ענק. באזור אסיה-פסיפיק התקיימו 247 הנפקות בהיקף כולל של $46.8 מיליארד.

תחומי הטכנולוגיה והייצור המתקדם הובילו במספר ההנפקות, בעוד שבינה מלאכותית, מוליכים למחצה, רובוטיקה, תשתיות מחשוב ומרכזי נתונים משכו את עניין המשקיעים.

מכאן נובע כי שוק ההון הציבורי העולמי אינו חסום. הבעיה של לונדון היא שההתאוששות מתחלקת בין הבורסות השונות בצורה בלתי שוויונית בעליל.

פערי הערכות השווי נותרו המכשול המרכזי

עבור בעל חברה, הגורם המכריע אינו עצם היכולת לצאת להנפקה, אלא המחיר.

אם המשקיעים בבורסה מוכנים להעריך את החברה במחיר נמוך משמעותית מזה שמציע רוכש אחר או מסבב הגיוס הפרטי האחרון, עדיף לבעלים מבחינה כלכלית לדחות את ההנפקה.

הדבר קריטי במיוחד לקרנות פרייבט אקוויטי. מחיר המכירה משפיע ישירות על התשואה של הקרן כולה ועל היקף הכספים שיוחזרו למשקיעים.

עבור חברות הון סיכון, הבעיה עלולה להיות חריפה אף יותר. סבב גיוס פרטי אחרון עשוי לקבוע שווי גבוה בהשתתפות מספר מצומצם של משקיעים. בבורסה, לעומת זאת, החברה נתקלת בתמחור יומי שוטף, בחובות דיווח קפדניות ובהשוואה מתמדת למתחרות שכבר נסחרות.

הקלת כללי הרישום היא הליך מהיר בהרבה מגישור על הפער שבין ציפיות המוכר לבין הערכת השווי של השוק הציבורי.

ה-FCA שוב מפשטת את תהליך ההנפקה

ב-5 באוגוסט הודיעה רשות ההתנהלות הפיננסית של בריטניה על עדכונים נוספים בכללים.

הרגולטור ביטל את ההמתנה המחייבת בת שבעה ימים בין פרסום מסמך הרישום או התשקיף המאושר לבין פרסום סקירות המחקר של בנקי ההשקעות המלווים את ההנפקה.

נוסף על כך, הבנקים אינם מחויבים עוד להעביר לאנליסטים עצמאיים את מלוא המידע שנמסר למחלקות המחקר הפנימיות שלהם. ה-FCA הגיעה למסקנה כי הדרישות הקודמות הגדילו את העלויות ואת סיכוני השוק, מבלי שסיפקו תועלת ברורה.

השינויים מקצרים את משך התהליך הרגיל בכשבעה ימים, אך אינם פותרים את סוגיית הערכת שווי החברה והביקוש למניותיה לאחר הרישום למסחר.

הטבת המס אינה חלה על כל רישום

הממשלה הנהיגה גם פטור למשך שלוש שנים ממס בולים (Stamp Duty Reserve Tax) על עסקאות בניירות ערך של חברות שהונפקו לאחרונה.

השיעור הרגיל של המס עומד על 0.5%. ההטבה חלה על ניירות ערך של חברות שנרשמו לראשונה למסחר בשוק מוסדר בבריטניה ב-27 בנובמבר 2025 או לאחר מכן, ותקפה למשך שלוש שנים ממועד הרישום.

מטרת הצעד היא להגביר את הנזילות במסחר המשני, ובכך לשפר את הערכות השווי הראשוניות של מנפיקים חדשים.

פרט חשוב הוא שההטבה מתייחסת ספציפית לשוק מוסדר בבריטניה. לפיכך, אין להחיל הטבה זו באופן אוטומטי על כל הנפקה או על כל מגזר בבורסה של לונדון, לרבות AIM, אשר לו מעמד רגולטורי שונה.

מערכת PISCES כבר פעילה, ולא רק נערכת להשקה

הגרסה הקודמת דרשה גם הבהרה לגבי מעמדה של מערכת המסחר החדשה במניות פרטיות.

מערכת PISCES — Private Intermittent Securities and Capital Exchange System, או מערכת למסחר תקופתי בניירות ערך של חברות פרטיות — כבר פועלת במסגרת ״ארגז חול״ רגולטורי (Sandbox).

בניגוד לבורסה רגילה, המסחר מתבצע במפגשים תחומים בזמן. החברה יכולה להגדיר מתי ייסחרו מניותיה, לאילו קטגוריות של משקיעים תותר הרכישה ובאיזה טווח מחירים יבוצעו העסקאות.

הרגולטור מדגיש כי PISCES נותרת שוק פרטי ואינה מהווה רישום ציבורי למסחר. משרד האוצר הבריטי אמור להעריך את תוצאות מתכונת הניסוי עד יוני 2030.

הבורסה לניירות ערך בלונדון כבר עושה שימוש בתשתית זו באמצעות ה-Private Securities Market שלה. כך למשל, חברת Wayve, המפתחת טכנולוגיות לנהיגה אוטונומית, ביצעה דרך הזירה עסקת נזילות בסך $85 מיליון עבור עובדים המחזיקים במניותיה.

נזילות פרטית עשויה לסייע, אך גם לעכב הנפקות

מערכת PISCES נותנת מענה לצורך אמיתי: עובדים, משקיעים מוקדמים ומייסדים אינם חייבים להמתין להנפקה ציבורית מלאה כדי לממש חלק ממניותיהם.

עבור החברה, הדבר מאפשר להישאר פרטית מבלי לקחת על עצמה את מלוא חובות הדיווח והציות של מנפיק ציבורי.

עם זאת, למנגנון יש השפעה כפולה. בעוד הרשויות בבריטניה רואות בו קרש קפיצה אפשרי לקראת IPO עתידי, היכולת להעניק לבעלי המניות נזילות ללא רישום מלא מפחיתה את הדחיפות למהר לשוק הציבורי.

לפיכך, פיתוח נזילות משנית חלקית לא בהכרח יגדיל אוטומטית את מספר הנפקות ה-IPO. עבור חברות צומחות מסוימות, הוא עלול דווקא להאריך את תקופת ההישארות בבעלות פרטית.

ללונדון לא די בהגדלת מספר ההנפקות בלבד

מספר ההנפקות כשלעצמו אינו מעיד על חוסנו של השוק.

הנפקת ענק בודדת יכולה להקפיץ בחדות את סך ההון המגויס. לכן, עבור לונדון חשובים במקביל מספר המנפיקים, גודלם, הגיוון הענפי, ביצועי המניות לאחר ההנפקה ויכולתם של הבעלים לבצע מכירות המשך של חבילות מניות.

חשוב במיוחד להחזיר לבורסה חברות המוחזקות בידי קרנות פרייבט אקוויטי ומשקיעי הון סיכון גדולים. חברות אלו מהוות את עיקר הצבר הפוטנציאלי של נכסים פרטיים בשלים.

אם הן ימשיכו להימכר לקרנות אחרות, לרוכשים אסטרטגיים או להישאר פרטיות, שיפור בנתוני IPO נקודתיים ברבעון כזה או אחר לא יבלום את הצטמצמות השוק הציבורי.

כפי שמציינים מומחי International Investment, הבעיה המרכזית של לונדון אינה היעדר הון, אלא פגיעה במנגנון המעבר של חברות מבעלות פרטית לציבורית. כספים ממשיכים לזרום לנכסים בריטיים, אך הם מסתחררים יותר ויותר בתוך השוק הפרטי או משמשים לרכישת חברות שכבר נסחרות בבורסה. שינויי הרגולציה, הטבות המס ומערכת PISCES אמנם מפחיתים חסמים טכניים ומרחיבים את ערוצי הנזילות, אך אינם פותרים את שאלת היסוד — האם לונדון מסוגלת להציע לבעל עסק הערכת שווי ועומק שוק המשתווים לזירות מסחר חלופיות בעולם. כל עוד התשובה לכך נותרת פתוחה, העלייה מ-£183 מיליון ל-£577 מיליון אינה יכולה להיחשב לתפנית מובהקת בשוק ה-IPO.