Público
הקונגרס אישר חוק המאפשר לילידי סהרה המערבית לקבל אזרחות ספרדית. החידוש נוגע לתקופה שקדמה לסיום השלטון הקולוניאלי של מדריד באזור. הפרלמנט כינה את ההחלטה תיקון היסטורי של זכויות הסהראווים, כך מדווח Público.
nהחוק החדש על אזרחות ספרד
nאת היוזמה הגישה עוד ב-12 במרץ 2024 מפלגת השמאל Sumar, החברה בקואליציה הממשלתית של פדרו סנצ׳ס. בפברואר 2025 רוב חברי הפרלמנט התנגדו להענקת אזרחות ספרדית לסהראווים. לאחר מכן הוכנסו תיקונים להצעה וביולי 2026 היוזמה הועברה להליך חקיקה מזורז. ב-10 בספטמבר 2026 אישר הקונגרס את הצעת החוק בתמיכת רוב חברי הפרלמנט. מפלגת העם (PP) ו-Junts נמנעו, בעוד ש-Vox הצביעה נגד.
nנציג PP פדרו מוניוס הצהיר כי ניתן להעניק אזרחות לסהראווים לאחר שנתיים של מגורים בספרד. התיקונים המתאימים של המפלגה לא זכו לתמיכה. לדעת מוניוס, נוסח החוק שאושר אינו מספק ערבויות מספקות ליישומו התקין.
nחבר הפרלמנט מטעם PSOE ארטמי ראליו הדגיש את תרומתה של ספרד לתמיכה ההומניטרית בסהראווים לאורך עשרות שנים, והודה במיוחד לאלפי משפחות שאירחו בבתיהן במשך שנים רבות ילדים מסהרה המערבית.
nטש סידי מ-Más Madrid הצהירה כי הצבעה בעד היוזמה משמעותה תמיכה בעם הסהראווי, בעוד שהימנעות או התנגדות הן בחירה לטובת מרוקו. היא ציינה כי בתקופת השלטון הספרדי סהרה המערבית הייתה למעשה ״המחוז ה-53״, והנורמה החדשה מאפשרת לתקן עוול היסטורי. אנריקה סנטיאגו, דובר Izquierda Unida בסיעה הפרלמנטרית הרב-לאומית, כינה את אישור המסמך דרך לתקן את מצבם של הסהראווים ובמקביל לאשרר את המחויבות למשפט הבינלאומי.
nרקע היסטורי
nסהרה המערבית הייתה תחת שלטון ספרד מסוף המאה ה-19. בשנת 1958 מדריד הכלילה את הטריטוריה בין מחוזותיה, ותושביה קיבלו תעודות זהות של המדינה. לאחר נסיגת הממשל הקולוניאלי בשנת 1975 עלתה שאלת מעמדם של האנשים שנולדו שם בתקופה זו.
nבאוגוסט 1976 נקבע נוהל מיוחד לילידי סהרה שביקשו לקבל אזרחות ספרדית. להגשת הבקשה הוקצתה שנה אחת. בהמשך החלו להגיע תלונות מאלה שלא הספיקו לנצל את ההליך. מקרים כאלה נבחנו באופן פרטני, והפסיקה המשפטית הייתה מגוונת. בהחלטה רשמית מ-2007, למשל, הכירו הרשויות באזרח ספרד יליד סהרה המערבית שהצליח להוכיח החזקה ושימוש ממושכים במסמכי המדינה. ואילו ב-2020 פסק בית המשפט העליון כי האזור אינו יכול להיחשב כספרד ולידה בשטחו בתקופה הקולוניאלית אינה מהווה עילה מספקת להתאזרחות מכוח מוצא.
nלאחר נסיגת ספרד, השטח הפך למוקד סכסוך בין מרוקו לבין חזית פוליסריו. עבור ארגונים סהראווים, שאלת היחסים עם המטרופולין לשעבר נותרה סוגיה נפרדת לצד הסכסוך הטריטוריאלי לאורך עשרות שנים. רבאט רואה בטריטוריה חלק ממדינתה. סהרה המערבית שומרת על מעמד של טריטוריה שאינה בעלת שלטון עצמי, ומרוקו שולטת ברובה; חזית פוליסריו דוגלת בעצמאות. לצד זאת, הנורמה החדשה אינה משנה את עמדתה של ספרד לגבי הסכסוך הטריטוריאלי. היא נוגעת אך ורק לתנאי קבלת האזרחות.
nמי יוכל לקבל אזרחות ספרדית
nהנוהל החדש חל על סהראווים שנולדו בסהרה המערבית לפני 29 בספטמבר 1977. בתחילה הוזכרו תאריכים אחרים, כולל פברואר 1976, עת הסתיימה הנוכחות הספרדית בסהרה המערבית. המועד שנקבע בחוק קשור למעמדם המשפטי המיוחד של הסהראווים ולקשר ההיסטורי שלהם עם ספרד לאחר הדה-קולוניזציה. עבור קטגוריה זו אין דרישה למגורים בספרד.
nהמבקשים לא יידרשו לעבור את ההליך הרגיל לקבלת אזרחות על בסיס מגורים ממושכים. הנורמה החדשה מכירה בקיומן של נסיבות חריגות, הקבועות בחקיקה הספרדית לשם הענקת דרכון ספרדי בהליך מיוחד.
nהוראות נפרדות חלות על צאצאים ישירים של אלה שיקבלו אזרחות על פי נורמה זו. הם יוכלו להשתמש במנגנון שנקבע בתנאים מסוימים בתוך חמש שנים מרישום אזרחות ההורים.
nעבור סהראווים שאינם נכללים בנוהל המיוחד, אך מתגוררים כחוק בספרד, נקבעה תקופת התאזרחות קצרה יותר. ניתן להגיש בקשה לאחר שנתיים של מגורים במדינה במקום תקופה כללית של עשר שנים הקבועה עבור רוב הזרים.
nמדיניות ההגירה של ספרד
nאנליסטים של International Investment מציינים כי ההחלטה לגבי הסהראווים משתלבת במגמה רחבה יותר של המדיניות הספרדית: מדריד מרחיבה בעקביות את האפשרויות להסדרת מעמדם החוקי של זרים במדינה. תוכניות הסדרה רב-שנתיות הפכו לכלי יציב במודל זה, והצורך הכלכלי בכוח עבודה מקטין את הסבירות לשינוי חד בו.
nהאופקים של קו מדיניות זה ייקבעו לא רק לפי נכונותה של ספרד להעניק מעמד, אלא בעיקר לפי התגובה לעלייה בהגירה הבלתי חוקית. הזרם ההמוני של אנשים לסאוטה חיזק את עמדתן של מדינות אירופיות המתנגדות לגישה זו וסבורות כי אפשרויות רחבות להסדרה עתידית עלולות לתמרץ גלי הגירה חדשים. אם הלחץ על מדריד יימשך, השינויים יגעו ככל הנראה בבקרת הכניסה והגבולות.
nעבור ספרד, משמעות הדבר היא שמירה על מודל ליברלי יחסית תחת מגבלות חיצוניות שהולכות ומחמירות. המדינה מעוניינת במהגרים עבור שוק העבודה, אך במקביל עליה לקחת בחשבון את המדיניות הכוללת של האיחוד האירופי ואת הסיכונים הכרוכים בנתיבי הגירה בלתי חוקיים.
